על עכברים ואנשים

"המחזה של סטיינבק על חלומותיהם חסרי התוחלת של פועלים חקלאיים, נוודים בקליפורניה, היה זכור לי כנתח ריאליזם שעבר זמנו, עד להפקה מרשימה זו באולם מסקין של התיאטרון הלאומי בבימויה של נולה צ'ילטון. ראשית, הליהוק מצויין. יוסי פולק, עם עוצמתו הגולמית כלני המוגבל בשכלו, תפקיד המעוצב בכוח, בעידון וברגישות נדירים, ממחיש היטב שהוא מסוגל לגרום נזק בכוחו העצום רק בהיאחזו בהיסטריה של פחד חסר אונים. הקשר שלו עם שולי רנד, בתפקיד ידידו ואפוטרופסו, מעוצב אף הוא ברגישות רבה.

שולי רנד מתגלה מתפקיד לתפקיד כאחד השחקנים המבטיחים ומקיימים ביותר על הבמה הישראלית. עבודה יפה ונכונה עושים אליעזר יונג בתפקיד קנדי, יוסי יבלונקה כקרלסון ושמעון כהן בתפקיד הכושי קרוקס. התפאורה בעלת הקווים הפשוטים והחזקים היא של משה שטרנפלד. הצלילים המעטים, המדוייקים של ג'אז נוגה, תמצית העצבות האמריקאית הם של אבנר קנר.

"יוסי פולק, לני, לא זו בלבד שאינו מאכזב אלא שהוא גם מצליח לרגש, בעיקר משום שהוא מקנה לתפקידו מימד אנושי ואמין במידה נדירה. זהו משחק גדול דווקא משום שהוא פורט על גוונים זעירים והוא שיעור נפלא בפיאניסימו של משחק ובכוחו הכובש. שולי רנד, בתפקיד ידידו ג'ורג', מהווה השלמה נהדרת שכן השניים מהווים צמד תיאטרוני שהוא ממש נכס. בנוכחותם, שהיא בוודאי מעבר למילים שהם משמיעים, בניגודים שביניהם, ביחסים הבימתיים שמתהווים ביניהם, הם יוצרים תיאטרון נפלא.

גם לשחקנים האחרים יש לא מעט רגעי חסד ואציין בעיקר את עופר זוהר ואת לימור גולדשטיין, אך גם את דב נבון ואליעזר יונג. זוהי אם כן הצגה של שחקנים ובזה כוחה הכובש, אך שוב, לא אוכל שלא לחזור אל חווית יוסי פולק, המזכיר לנו מה ששחקן נפלא יכול לעשות.