סולו

המחזה מתאר מקומות שונים כפי שהצטיירו בזיכרונו ובדמיונו של שפינוזה בין ה-27 ביוני ל-27 ביולי 1656, והבלחות של רגעים מזמנים אחרים בזכרונו.    

"לאחר שהנסיון הורני שכל הדברים, שבהם אנו נתקלים בחיי היום-יום הם הבל ורעות רוח, ובראותי שכל דבר שהוא  גורם או נושא לחרדתי, לא הכיל טוב או רע אלא במידת ההשפעה שהייתה לו על נפשי, גמרתי אומר לחקור אם יש איזה דבר כזה, שאם אמצאהו, ימלאני לנצח שמחה מתמדת שאין למעלה ממנה. אחרי הירהורים רבים הבנתי היטב שאילו רק יכולתי להימלך היטב בדעתי, הייתי זונח רע ודאי עבור טוב ודאי. אולם ראיתי שאני שרוי בסכנה חמורה ביותר, ונאלצתי לחפש לי מפלט, למרות היותי בלתי בטוח ; בדומה לחולה אנוש הרואה את מותו הוודאי לנגד עיניו, אשר אם לא תימצא לו התרופה הדרושה ייאלץ לבקש במאמץ רב אף תרופה שאין בה וודאות, כי היא כל תקוותו...  

אכן, לא בכדי השתמשתי במילים : "אילו רק יכולתי ברצינות להימלך בדעתי". כי אף על פי שבררתי היטב את הדבר בליבי, בכל זאת לא היה ביכולתי להסתלק מכל תאוות הבצע, תענוגות הבשרים ורדיפת הכבוד..."  

מתוך "מאמר על תיקון השכל" מאת ברוך שפינוזה