סיפור הפרברים

"זה ממש פלא איך המחזמר הזה משנות החמישים נראה כל כך יפה ומרשים גם לקראת סוף המאה. המוזיקה המדהימה של לאונרד ברנשטיין והפזמונים הבלתי נשכחים של סטיבן זונדהיים, הם בפירוש קלאסיקה מודרנית. עם נוסיף לאלה את הריקודים המהממים של ג'רום רובינס, שמצליח לתזמר קרבות רחוב מבלי לפגום בריקוד - הרי שזה באמת פלא על כל פלא. ואחרי דור, עושים את זה בעברית המצויינת של אהוד מנור. זה לא תרגום, אלא ממש יצירה בפני עצמה, כל כך קולחת, כל כך עכשווית וכל כך מוזיקלית. זהו מרכיב חשוב בהצלחה.

הבמאית האנגליה דניס סייארס הצליחה להשתלט על להקה צעירה ולעשות עימה את הבלתי אפשרי כמעט. רוב השחקנים טובים, הן כקבוצות והן כיחידים. בולטים : אקי אבני, שהוא טוני המעביר רגש כן בקולו היפה, מיטל טרבלסי, היא מריה שברירית ומרגשת, נועה תשבי היא אניטה נמרצת ועוד רבים רבים אחרים. המחזמר הופק בשילוב כוחות של 'הבימה', התיאטרון העירוני חיפה ומפיק פרטי. התוצאה יותר ממכובדת.

"זהו אחד ההישגים הגדולים של אהוד מנור. המחזמר האמריקאי הזה מדבר ומזמר עברית טבעית, קולחת ומובנת. "טונייט" הפך ל"עכשיו", איי פיל פריטי" ל"איזה יופי" ורק "קול" נשאר "קול". הבמאית היטיבה לנצל את המעמדים הדרמטיים ולא אפשרה ל'הפי אנד' מתקתק להשתלט על תמונת עולם קשה וכואבת.

התפקידים הראשיים מספקים את הסחורה : אדם בתפקיד ריף, נועה תשבי בתפקיד אניטה ובעיקר הזוג הצעיר, המנוע שהוא לב העניין : מיטל טרבלסי בתפקיד מריה ואקי אבני בתפקיד טוני. הם צעירים, יפים, מיטיבים לשיר. הרי הכל תלוי אם הקהל יכול להאמין לאהבתם ולהתרגש איתם. והודות לחומר ולכשרון שלהם, זה גם קל וגם נעים ואפילו מרגש.