יוצרים
- מאת: פרנסס גודריץ', אלברט הקט
- תרגום: נסים אלוני
- בימוי: רוני פינקוביץ
- תפאורה: אדריאן ווקס
- תלבושות: עינת ניר-קוש
- מוסיקה: עודד זהבי
- תנועה: דניאלה מיכאלי
- תאורה: ניב שדה
- הדרכה קולית: חדוה מלר
שחקנים
- אנה פרנק: טל צדקוני
- גברת פרנק: טטיאנה קנליס-אולייר
- מר פרנק: שלום שמואלוב
- מר ואן דאן: ליאת גורן
- מר דיסל: רוברט הניג, מיכאל כורש
- פטר: גיא זו-ארץ
- מרגוט: ענבל שוהם
- מר קראלר: מומו טרלובסקי
- מיפ: דוית גביש
על ההצגה
יומנה של אנה פרנק, שנכתב בשנים 1942-44, בעת שהותה במחבוא, הפך למסמך הספרותי הנקרא ביותר על פשעי הנאצים. הוא משקף את עולמה הפנימי והחיצוני של נערה מתבגרת, מלאת תשוקת חיים, והפך אותה לגיבורה שמליוני צעירים ברחבי העולם מזדהים איתה. אנה נספתה בגיל 16, במחנה ברגן בלזן, כשמונה חודשים לאחר הרישום האחרון ביומן. זהו סיפורה הפרטי של קורבן אחד מבין שישה מליוני קורבנות אחרים, שמצאו את מותם בשואה.
היומן פורסם לראשונה בהולנד ב-1947, תחת הכותרת "הבית האחורי". ב-1950, הופיעו תרגומים לגרמנית ולצרפתית וב-1952,יצא לאור העיבוד האמריקאי הראשון בשם אנה פרנק : יומנה של נערה צעירה. העיבוד הראשון לבמה, נעשה ע"י הסופר האמריקאי מאיר לוי אך לא נמצא לו מפיק. להצלחה מסחרית, זכה היומן רק לאחר שהומחז על ידי בני הזוג פרנסיס גודריץ' ואלברט הקט והועלה בברודווי בחמישי באוקטובר 1955. לאחר ההצלחה בברודווי, הוצג המחזה ברחבי העולם. ב-1956, הועלה המחזה לראשונה ברחבי גרמניה וגרם שם להתרגשות רבה מאוד.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הבמאי רוני פינקוביץ' ביים את המחזה בקצב ובטון הנכון. פה ושם הוא אולי הגזים קצת בהבלטת היסוד הפטאטי-אגרסיבי שבמערכת היחסים שבין הדמויות. אשר למשחק, הצוות כולו עשה את שלו היטב, במיוחד כדאי לציין את שלום שמואלוב ואת טטיאנה קנליס-אולייר ואת גיא זו-ארץ וענבל שוהם. ואחרונה חביבה, כמובן, טל צדקוני בתפקיד אנה פרנק. היא הייתה אנה מרשימה, לעיתים מרגשת 'גונבת את ההצגה' בכל סצינה שבה היא מופיעה.
"בהפקה החדשה של 'הבימה' שביים רוני פינקוביץ', נשמר איזון נכון בין הסיפור המוכר לבין מידת הרגש שהוא מקרין. פינקוביץ' נמנע מסחיטת רגשות והוא בדרך כלל מצליח לעבור בשלום את כל המהמורות העורבות לו בדרך. הדגש בבימויו של פינקוביץ' הוא על זרימה נקייה של הסיפור עצמו, וכמובן על דמותה של פרנק. ואמנם כאן אנחנו נוגעים בהישג העיקרי של ההצגה : משחקה המרשים והכובש של טל צדקוני.
ראשית הכנות שלה, שהולכת לצד פשטות ראוייה לכל שבח. בלי שטיקים מיותרים, בלי להתיילד שלא לצורך. טל צדקוני היא נערה בת גילה, משתטה ומשתוללת כצפוי, אך גם בעלת עין בוחנת ורגישות לפרטים של אמן. טל צדקוני מהלכת על החבל הדק הזה כאילו זה מובן מאליו. מקסים לעקוב אחר התפתחותה לגילויי הנשיות שלה, אחר השכל הער שלה, אבל גם אחר הקסם שהיא מקרינה כנערה שובבה. ההצגה בכללה קורקטית. אינה מהלכת בגדולות ולפעמים נדמה שכל השחקנים כאן באו רק כדי לחזק ולהבליט את משחקה של טל צדקוני.