ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
יוצרים
- הומחז על ידי: פרנסס גודריץ', אלברט הקט
- תרגום: נסים אלוני
- בימוי: ישראל בקר
- תפאורה ותלבושות: בוריס אהרונסון
שחקנים
- מר פראנק: שמעון פינקל
- מיפ: רות שאלק
- גב' ואן דאן: אינה גובינסקה
- מר ואן דאן: שמואל (מולה) רודנסקי
- פיטר: יעקב בן-בסט
- מרגוט: טניה פרס
- אנה פראנק: עדה טל (טרייבמן)
- גברת פראנק: פנינה פרח
- מר קראלר: חיים אמיתי
- מר דיסל: ארי קוטאי
על ההצגה
יומנה של אנה פרנק, שנכתב בשנים 1942-44, בעת שהותה במחבוא, הפך למסמך הספרותי הנקרא ביותר על פשעי הנאצים. הוא משקף את עולמה הפנימי והחיצוני של נערה מתבגרת, מלאת תשוקת חיים, והפך אותה לגיבורה שמליוני צעירים ברחבי העולם מזדהים איתה. אנה נספתה בגיל 16, במחנה ברגן בלזן, כשמונה חודשים לאחר הרישום האחרון ביומן.זהו סיפורה הפרטי של קורבן אחד מבין שישה מליוני קורבנות אחרים, שמצאו את מותם בשואה.
היומן פורסם לראשונה בהולנד ב-1947, תחת הכותרת "הבית האחורי". ב-1950, הופיעו תרגומים לגרמנית ולצרפתית וב-1952,יצא לאור העיבוד האמריקאי הראשון בשם "אנה פרנק: יומנה של נערה צעירה". העיבוד הראשון לבמה, נעשה ע"י הסופר האמריקאי מאיר לוי אך לא נמצא לו מפיק. להצלחה מסחרית, זכה היומן רק לאחר שהומחז על ידי בני הזוג פרנסיס גודריץ' ואלברט הקט והועלה בברודווי בחמישי באוקטובר 1955. לאחר ההצלחה בברודווי, הוצג המחזה ברחבי העולם. ב-1956, הועלה המחזה לראשונה ברחבי גרמניה וגרם שם להתרגשות רבה מאוד.
תמונות מהצגה
ביקורות
עם ההצגה הזאת, הייתה "הבימה", מה שאנו רוצים שתהיה תמיד. תיאטרון דרמטי, הנאמן לייעודו ושומר על דרכו.
"לנו מביא תיאטרון זה צער, אהבה וגאוה על הנערה היהודיה הזוהרת, שבימי השואה הטירוף והרצח, אמרה שיר אהבה. הגאווה הזאת, הקמה תוך דמעות, נדירה היא בתיאטרון העברי ונברך עליה.
עדה טל, שיחקה בכנות, בהתייחדות מלאה ובאהבה גדולה את תפקידה של אנה. היא הוכיחה במשחקה, בגישתה אל התפקיד, שיותר משהיא נאמנה לרוח המחזה, הרי היא נאמנה לרוחו של היומן וזהו הדבר החשוב ביותר מבחינת האמת של הדמות.
שמעון פינקל, עיצב תפקיד נפלא של האב. עצור, מיושב בדעתו, אמיץ לב בלא להפגין זאת.