ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
יוצרים
- מאת: סלאבומיר מרוז'ק
- תרגום: דורי פרנס
- בימוי: מישה לוריא
- תפאורה: אלכסנדר (סשה) ליסיאנסקי
- תלבושות: סבטלנה ברגר
- מוסיקה: יוסף בראנדשוילי
- תנועה: דניאלה מיכאלי
- תאורה: אינה מלכין-סלומון, מישה צ'רניאבסקי
שחקנים
- האיש הצעיר, הוא ארתור: יורם חטב
- אליאונורה, אמו: עידית טפרסון
- סטומיל, אביו: דב רייזר
- אישיות המכונה בנתיים סבתא, היא אוגניה: לופו ברקוביץ
- הפרטנר הקשיש, הוא אוגניוש: אהרון אלמוג
- המשופם, הוא אדק: דביר בנדק
- אלה, אחייניתו וארוסתו של ארתור: הילה עופר
על ההצגה
המחזה הוא פארסה המתארת את מאמציו של בן למשפחה בוהמית ובלתי שגרתית, לחולל שינוי ולהחזיר את התא המשפחתי שלו, לאורח חיים "נורמלי" בהיפוך של התפקידים המסורתיים, דווקא האב הוא הפילוסוף הרדיקלי, האם היא שמגלה חופש מיני וקלות דעת, הסבתא שהיא מעט מטורפת וחובבת משחקי קלפים והדוד שנראה כסובל מחרדה קיומית. כנגד החבורה הססגונית הזו, ניצב הבן השמרן ששואף לביטחון, משמעת , הגיון צרוף וסגנון חיים"נורמלי" אמביציה שהוא חותר לממש, באופן פרדוקסלי, באמצעות סחיטה, איומים, מזימות פתלתלות ורמאויות בסגנון הישן והטוב.
תמונות מהצגה
ביקורות
"טנגו' אינו מחזה פוליטי במובן התעמולתי, אלא סאטירה שנונה ואירונית, בעיקר כלפי אותה אריסטוקרטיה בוהמית אינטלקטואלית או בורגנית המסתגלת בקלות לכל מיני סיסמאות פופוליסטיות ליבראליות בעולם מודרניסטי שבו הכל מותר. זו אריסטוקרטיה מדומה המתקרנפת והנכנעת בקלות לכל רודן או עריץ. 'טנגו' כמו שאומר מרוז'ק, הוא רלוונטי ואקטואלי בכל מקום, גם אצלנו.
מישה לוריא ביים את המחזה בסגנון גרוטסקי, אבסורדי מבריק, מעין שילוב של קומדיה דל ארטה איטלקית בנוסח מודרני וקומדיה סאטירית 'שחורה' על רקע תפאורה מצויינת של אלכסנדר ליסיאנסקי. מוזיקת רקע מצויינת של יוסף בראנדשוילי ותרגום עברי מעולה של דורי פרנס. לרשותו של הבמאי עמד צוות שחקנים מיומן, מלוהק היטב ומתוזמר היטב וכל תפקיד זכה לביצוע מושלם, כולם ביחד וכל אחד לחוד.