קפואים

  • הצגה מספר: 562
  • הצגת בכורה: 17/02/2003
  • מספר הצגות שהועלו: 43
קפואים

על ההצגה

לפני עשרים שנה, שלחה ננסי את בתה הצעירה לביקור אצל סבתה. מאז נעלמו עקבותיה. ראלף הוא רוצח ילדות סדרתי שביצע את מעשי הרצח בסדר מופתי, ובדקדקנות של מבצע צבאי, והפגין רוך וחיבה אל אוסף הקלטות הפורנוגרפי שלו יותר מאשר כלפי הילדות שרצח. אגנטה היא פסיכיאטרית חוקרת שמגיעה ללונדון כדי להרצות את עיקרי התיזה שלה. היא נפגשת עם הרוצח בתאו כדי לאשש את התיאוריה שלה שהפשעים שביצע נובעים מפגם מוחי, ממחלה, ולא מתוך רוע לשמו.     

תמונות מהצגה

ביקורות

"קפואים' הוא מחזה על הקיבעון הנפשי השולט בחייהם לא רק של רוצחים מרושעים אלא גם של קורבנות פשעיהם. המחזאית הבריטית בריוני לאברי מציגה את הנושא משלוש נקודות מבט : זו של הפושע, זו של הקורבן וזו של המדע שמיוצגת בדמות חוקרת שמפתחת תאוריה על התנהגותם האנטי סוציאלית של רוצחים פסיכופתים. המבנה המיוחד של המחזה דורש סבלנות רבה מהצופה וגם ביצוע מיומן מאוד. שלושת השחקנים בהפקה שביים איציק ויינגרטן עומדים במשימה בכבוד.

טטיאנה קנליס-אולייר משכנעת כפסיכולוגית המסוכסכת עם עצמה. יורם חטב בונה דמות מאופקת ומפלצתית במידה בתור הרוצח הקר והמנותק רגשית. אך מעל לכולם בונה גילה אלמגור, בדמות האמא שמחפשת תשובות, דמות פשוטה, מדוייקת ומרשימה ביותר. בעיקר בזכותה ההצגה מייצרת לא רק חוויה אינטלקטואלית מגרה, אלא גם חוויה רגשית מעוררת צמרמורת.

שי בר-יעקב. "ידיעות אחרונות". 28.4.2003

"המחזה זכה לביצוע מושקע כשכל אחד מהשחקנים מביא את כל מעמקי אישיותו. ווינגרטן מדריך אותם למצות את מירב הדרמה שבתפקיד. גילה אלמגור בתפקיד האם עם כל מגוון הכאב המאופק כולל הבוז מתוך תחושת הבנה והעליונות כלפי החוקרת, בסוף - הבעה שנוחה מאוד לאלמגור על הבמה. טטיאנה קנליס-אולייר מביאה לדמותה הרבה כאב וקסם, אבל תמונות רבות שלה לא באמת ברורות במידת תרומתן להתפתחות. ויורם חטב מקרין מעורבות ומצוקה.

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ". 13.4.2003