הכבש הששה עשר

"את הגירסה שעולה ב'הבימה' ביימה דניאלה מיכאלי שאחראית גם על התנועה. זה היבט חשוב במיוחד משום שהבימוי והתנועה בהצגה קשורים מאוד זה בזה כשהתנועה אינה מהווה תוספת למשחק אלא מעין המשך טבעי שלו, ממש כשם שהמשחק והשירים מהווים חטיבה אורגאנית ואחדותית. זה כמובן מקנה להצגה אחדות נדירה, מה גם שזה מקור להנאה רבה.

הטקסט של גפן וגורביץ', השירים של רכטר והבימוי והתנועה של מיכאלי, כמו גם שמונת השחקנים עושים יחד עבודה למופת. זוהי גם דוגמה משובחת לאיכותה של הצגת ילדים, בעיקר על רקע של פסטיגלים למיניהם. זאת לא הצגה רק לילדים, אלא בהחלט מקור של הנאה גם להוריהם ואולי אף יותר.

"ההצגה הזאת היא סוג של קלאסיקה ישראלית בת זמננו, להורים ולילדים. כי ההורים שבאים היום לראות אותה למדו לאהוב את השירים האלה של יונתן גפן ויוני רכטר כשהיו ילדים. המעצבות לילך בן שושן ועינת ניר יצרו על הבמה עולם יפה ותכליתי. השימוש באותיות מודפסות בשיר הסיום הוא רב המצאה.

דניאלה מיכאלי ניחנה ברגישות הנחוצה כדי לביים את ההצגה בה השחקנים משחקים ילדים, אבל לא מגזימים וכל אחד זוכה לפיסת מרכז במה משלו מבלי לפגוע בשלמות ובכיף הקבוצתי. מה בסך הכל צריך בן אדם ? אנשי תיאטרון שיודעים להתייחס במסירות וברצינות למלאכתם וקהלם, ושירים של יונתן גפן ויוני רכטר. עוד רגע והייתי מתגעגע לילדות שלי עצמי.