סיפור פשוט

בלומה נאכט, נערה יתומה, מתגוררת בבית קרוביה - ברוך מאיר וצירל הורביץ - ומשמשת כמשרתת בביתם. למשפחת הורביץ, בן יחיד - הירשל. הירשל מתאהב בבלומה, אולם אמו משפיעה עליו לשאת את מינה, בתו של כפרי אמיד. הירשל אומלל בנישואיו עם מינה ולבו נתון לבלומה, אלא שמחמת חולשת אופיו, הוא נושא את סבלו בדומייה, עד שלבסוף נטרפת עליו דעתו ומעבירים אותו לטיפולו של ד"ר לנגסם בבית החלמה בלמברג. עם חזרתו, משהבריא, מקווים הכל שהחלים ושהתיישבה דעתו.    

 במסגרת חגיגות המאה של התיאטרון, הוזמנה והציגה הלהקה את "סיפור פשוט" על במת תיאטרון וכטאנגוב במוסקבה, במחצית השנייה של חודש אפריל, 2018.  מתוך כתבה שפרסם יאיר נבות ב"ידיעות אחרונות":

בקבלת פנים חגיגית, שקיימה שגרירות ישראל במוסקבה לציון יום העצמאות ה - 70 למדינת ישראל, במעמד שרת הקליטה סופה לנדבר, בכירים בממשל הרוסי, דיפלומטים ונספחים צבאיים ומאות אורחים, צויינו מאה שנים להיווסדו של התיאטרון הלאומי שהחל את דרכו במוסקבה. האירוע החגיגי חתם ביקור מיוחד ומרגש של משלחת גדולה מתיאטרון הבימה, שכללה כמה מהשחקנים המוכרים ביותר בתיאטרון ורבים אחרים. הביקור ערך ארבעה ימים. במהלכו, הועלו שתי הצגות בתיאטרון וכטאנגוב הוותיק, הקרוי על שמו של הבמאי ייבגני וכטאנגוב, שביים במוסקבה את שני המחזות הראשונים של "הבימה" ב - 1918 ו"הדיבוק" ב - 1922. ההצגות שהועלו הן "סימני דרך" וסיפור פשוט".    

מתוך נאום עגנון עם קבלת פרס נובל לספרות, שטוקהולם 1966:

הוד מלכותך, הוד רוממותכם המלכותיים, הוד מעלתכם, חברי האקדמיה השבדית, חברי האקדמיה השבדית, גבירותי ורבותי: "[...] בן חמש הייתי כשכתבתי את שירי הראשון. מתוך געגועים על אבא כתבתיו. מעשה ונסע אבא ז"ל לרגל עסקיו. תקפו עלו געגועי עליו ועשיתי שיר. מכאן ואילך עשיתי שירים הרבה. מכל השירים שעשיתי לא נשתייר כלום. בית אבא שהנחתי שם חדר מלא כתבים נשרף במלחמה הראשונה ונשרפו עמו כל שהנחתי שם. והאומנים הצעירים, החייטים והסנדלרים, שהיו שרים את שירי בשעת מלאכתם נהרגו במלחמה הראשונה, ואותם שלא נהרגו במלחמה, מקצתם נקברו חיים עם אחיותיהם בבור שכרו לעצמם בפקודת האויב ורובם נשרפו במשרפות אושוויץ עם אחיותיהם שפיארו את עירנו ביופיין והנעימו בקולן המתוק את שירי. כגורל השרים והשרות שעלו הם ושירי באש היה גורל הספרים אחר כך. כולם כאחד עלו בלהב השמים בדליקה שנפלה בביתי בלילה אחד בהומבורג עיר הרחצה ואני מוטל הייתי חולה בבית החולים. ובתוך הספרים שנשרפו היה רומן גדול של ששים גליונות דפוס שהודיע עליו המו"ל, שהוא עומד להוציא את החלק הראשון. עם הרומן הזה, בצרור החיים, שמו נשרף כל מה שכתבתי מיום שירדתי מארץ ישראל לגולה, וכן ספר שעשיתי עם מרטין בובר. מלבד ארבעת אלפים ספרים עבריים שרובם באו לי בירושה מאבותי ומקצתם קניתי מכספי שקימצתי מלחמי [...] [...]

רבותי בשירה ובספרות מי הם? [...] ראשון לכולם כתבי הקודש, מהם למדתי לצרף אותיות. שנים להם משנה ותלמוד ומדרשים ופירוש רש"י על התורה. אחריהם הפוסקים ומשוררינו הקדושים וחכמי ימי הביניים ובראשם אדוננו הרמב"ם ז"ל. משהתחלתי לצרף אותיות לועזיות קראתי כל ספר שנזדמן לידי בלשון גרמנית ובוודאי קבלתי מהם כפי שורש נשמתי. מקוצר הזמן לא אעסוק בביליוגרפיה ולא אזכיר שמות. אם כן, למה פרטתי את ספרי היהודים ? מפני שהם העמידוני על עיקרי. ולבי אומר לי, שהם המליצו עלי לזכות בפרס נובל. השפעה אחרת קיבלתי מכל איש ומכל אישה ומכל תינוק שנזדמנו לי בדרכי הן יהודים הן אינם יהודים. שיחות הבריות, סיפורי מעשיהם נחקקו בלבי ומהם עלו על עטי. כיוצא בהם מראות הטבע. ים המלח שרואה הייתי בכל יום מגג ביתי עם הנץ החמה, נחל ארנון שטבלתי בו, לילות שעשיתי עם חסידים ואנשי מעשה בחצות לילה אצל הכותל המערבי עיניים נתנו לי לראות את ארצו של הקב"ה שנתן לנו את העיר ששיכן שמו עליה. כדי לא לקפח שכר כל ברייה חייב אני להזכיר בהמות חיות ועופות שלמדתי מהם [...] מה שלמדתי מהם כתבתי על ספרי. אבל חוששני שלא למדתי כל צרכי. הרי ששמעתי קול כלב נובח קול ציפור מצייצת, קול תרנגול קורא איני יודע אם מודים לי על כל מה שסיפרתי עליהם או אם קוראים עלי תגר.  

ההצגה בסיוע הגברת שוש כרמל