סיפור פשוט

  • הצגה מספר: 698
  • הצגת בכורה: 21/04/2016
  • מספר הצגות שהועלו: 95
הועלה גם בשנים:
סיפור פשוט

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

בלומה נאכט, נערה יתומה, מתגוררת בבית קרוביה - ברוך מאיר וצירל הורביץ - ומשמשת כמשרתת בביתם. למשפחת הורביץ, בן יחיד - הירשל. הירשל מתאהב בבלומה, אולם אמו משפיעה עליו לשאת את מינה, בתו של כפרי אמיד. הירשל אומלל בנישואיו עם מינה ולבו נתון לבלומה, אלא שמחמת חולשת אופיו, הוא נושא את סבלו בדומייה, עד שלבסוף נטרפת עליו דעתו ומעבירים אותו לטיפולו של ד"ר לנגסם בבית החלמה בלמברג. עם חזרתו, משהבריא, מקווים הכל שהחלים ושהתיישבה דעתו.    

 

 במסגרת חגיגות המאה של התיאטרון, הוזמנה והציגה הלהקה את "סיפור פשוט" על במת תיאטרון וכטאנגוב במוסקבה, במחצית השנייה של חודש אפריל, 2018.  מתוך כתבה שפרסם יאיר נבות ב"ידיעות אחרונות":

בקבלת פנים חגיגית, שקיימה שגרירות ישראל במוסקבה לציון יום העצמאות ה - 70 למדינת ישראל, במעמד שרת הקליטה סופה לנדבר, בכירים בממשל הרוסי, דיפלומטים ונספחים צבאיים ומאות אורחים, צויינו מאה שנים להיווסדו של התיאטרון הלאומי שהחל את דרכו במוסקבה. האירוע החגיגי חתם ביקור מיוחד ומרגש של משלחת גדולה מתיאטרון הבימה, שכללה כמה מהשחקנים המוכרים ביותר בתיאטרון ורבים אחרים. הביקור ערך ארבעה ימים. במהלכו, הועלו שתי הצגות בתיאטרון וכטאנגוב הוותיק, הקרוי על שמו של הבמאי ייבגני וכטאנגוב, שביים במוסקבה את שני המחזות הראשונים של "הבימה" ב - 1918 ו"הדיבוק" ב - 1922. ההצגות שהועלו הן "סימני דרך" וסיפור פשוט".    

 

מתוך נאום עגנון עם קבלת פרס נובל לספרות, שטוקהולם 1966:

הוד מלכותך, הוד רוממותכם המלכותיים, הוד מעלתכם, חברי האקדמיה השבדית, חברי האקדמיה השבדית, גבירותי ורבותי: "[...] בן חמש הייתי כשכתבתי את שירי הראשון. מתוך געגועים על אבא כתבתיו. מעשה ונסע אבא ז"ל לרגל עסקיו. תקפו עלו געגועי עליו ועשיתי שיר. מכאן ואילך עשיתי שירים הרבה. מכל השירים שעשיתי לא נשתייר כלום. בית אבא שהנחתי שם חדר מלא כתבים נשרף במלחמה הראשונה ונשרפו עמו כל שהנחתי שם. והאומנים הצעירים, החייטים והסנדלרים, שהיו שרים את שירי בשעת מלאכתם נהרגו במלחמה הראשונה, ואותם שלא נהרגו במלחמה, מקצתם נקברו חיים עם אחיותיהם בבור שכרו לעצמם בפקודת האויב ורובם נשרפו במשרפות אושוויץ עם אחיותיהם שפיארו את עירנו ביופיין והנעימו בקולן המתוק את שירי. כגורל השרים והשרות שעלו הם ושירי באש היה גורל הספרים אחר כך. כולם כאחד עלו בלהב השמים בדליקה שנפלה בביתי בלילה אחד בהומבורג עיר הרחצה ואני מוטל הייתי חולה בבית החולים. ובתוך הספרים שנשרפו היה רומן גדול של ששים גליונות דפוס שהודיע עליו המו"ל, שהוא עומד להוציא את החלק הראשון. עם הרומן הזה, בצרור החיים, שמו נשרף כל מה שכתבתי מיום שירדתי מארץ ישראל לגולה, וכן ספר שעשיתי עם מרטין בובר. מלבד ארבעת אלפים ספרים עבריים שרובם באו לי בירושה מאבותי ומקצתם קניתי מכספי שקימצתי מלחמי [...] [...]

רבותי בשירה ובספרות מי הם? [...] ראשון לכולם כתבי הקודש, מהם למדתי לצרף אותיות. שנים להם משנה ותלמוד ומדרשים ופירוש רש"י על התורה. אחריהם הפוסקים ומשוררינו הקדושים וחכמי ימי הביניים ובראשם אדוננו הרמב"ם ז"ל. משהתחלתי לצרף אותיות לועזיות קראתי כל ספר שנזדמן לידי בלשון גרמנית ובוודאי קבלתי מהם כפי שורש נשמתי. מקוצר הזמן לא אעסוק בביליוגרפיה ולא אזכיר שמות. אם כן, למה פרטתי את ספרי היהודים ? מפני שהם העמידוני על עיקרי. ולבי אומר לי, שהם המליצו עלי לזכות בפרס נובל. השפעה אחרת קיבלתי מכל איש ומכל אישה ומכל תינוק שנזדמנו לי בדרכי הן יהודים הן אינם יהודים. שיחות הבריות, סיפורי מעשיהם נחקקו בלבי ומהם עלו על עטי. כיוצא בהם מראות הטבע. ים המלח שרואה הייתי בכל יום מגג ביתי עם הנץ החמה, נחל ארנון שטבלתי בו, לילות שעשיתי עם חסידים ואנשי מעשה בחצות לילה אצל הכותל המערבי עיניים נתנו לי לראות את ארצו של הקב"ה שנתן לנו את העיר ששיכן שמו עליה. כדי לא לקפח שכר כל ברייה חייב אני להזכיר בהמות חיות ועופות שלמדתי מהם [...] מה שלמדתי מהם כתבתי על ספרי. אבל חוששני שלא למדתי כל צרכי. הרי ששמעתי קול כלב נובח קול ציפור מצייצת, קול תרנגול קורא איני יודע אם מודים לי על כל מה שסיפרתי עליהם או אם קוראים עלי תגר.  

 

ההצגה בסיוע הגברת שוש כרמל  

תמונות מהצגה

ביקורות

"זוהי הצגה שכולה אומרת "ראו אלו מעמדי תיאטרון וויזואליים מרשימים יש כאן". ואלה אכן מרשימים ומרהיבים ביופיים. עם זאת, כל מעמד כזה מחייב מאמץ - שכאילו משולב סגנונית - לעבור מדמוי אחד למשנהו, וכך דמותה של האם, צירל, נאלצת לעלות על הבמה שואב אבק כדי לסלק מהבמה פתיתי קונפטי מתמונה קודמת. השחקנים עוברים במסדרון עם יעה גדול כדי לסלק מהפרוזדור את הבלונים הלבנים שמילאו אותו בתמונה קודמת.

מוקד ההצגה הוא בדמותה של האם צירל, המנסה לנהל את חיי בנה כדי להבטיח שלא ייפגע על ידי הגורל. ייבגניה דודינה טוענת את התפקיד בעוצמה רבה, ובעצם, יותר מכל - על אף שאר הדמויות החשובות, יותר או פחות, כמו דמות בעלה שמגלם רוברטו פולק או השדכן בעיצובו המדוקדק של רוברט הניג - זה הסיפור שלה ולבטיה. כך גם התמונה הנחרטת בזכרון, היא שלה, לבד על הבמה, כשהיא נאלצת להתמודד עם תוצאות מעשיה ולראות את בנה האהוב, אומלל, מוכה ומאולף בתוך חברה יהודית - גלותית - אשכנזית - בורגנית - קטנונית, בעוד האור יורד עליה ועלינו.

באותו רגע, לקראת הסוף, הבנתי מה הזכירה לי דודינה בתפקידה זה, בתלבושת שעיצבה לה עפרה קונפינו. עם מעיל גלימה שחור ארוך, שיער היוצר לראשה מין הילה בגוון ענבר, עניבה שחורה לצווארה, על רקע חולצה לבנה היא נראתה כעורב גדול המרחף סביב עלילת 'סיפור פשוט' וניזון משיירי העלילה"

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ". 19.07.2016

"על בימת אולם 'מסקין' ניצבה להקת שחקנים בתלבושות המצויינות שיצרה עבורם עפרה קונפינו. הם יצאו למסע משחק מרתק בנתיבי הדמויות העגנוניות בהתאמה לתפיסתן של המעבדת והבמאית. במרכז ניצבת דמותו של הירשל, בגילומו של שפי מרציאנו, הנוגע ללב כבר כנער מאוהב ובעיקר כשהוא מצליח לנוע במשחקו על קווי מתאר של טירוף שהוא טבעי, נסיבתי או תורשתי, או מלאכותי כתנועת שחרור ממוסרות השליטה האימהית. את השליטה הזאת של האם מביא אל הבמה משחקה המרוכז והתמציתי של ייבגניה דודינה, שיוצרת דמות גדולה בנוכחותה, בהליכותיה ובדיבורה.

מצוין ונוגע ללב, יותר מהצפוי, מתפקיד אביו של הירשל הוא רוברטו פולק. הוא ענייני גם ברגעי החולשה מול שתלטנות אשתו, הוא מרגיש קרבה ומנסה להתקרב לבן והוא מבטא מצוין את הזהות שלו שהתפתחה מעוני להצלחה עסקית. דנה ידלין מגלמת את בלומה באמצעות שני קווי אהבה המתערבבים זה בזה ויוצרים דמות טראגית. הלה שלו כמינה הכלה בעל כורחה ובעל כורחו, נעה במשחקה הטוב על שני קווי משחק, הילדותי, מבולבל ומפוחד בהתחלה, והנשי, תובעני, ואימהי, אחרי החתונה.

צבי גורן, אתר "הבמה". 24.07.2016