הלהקה

מחזמר ישראלי המבוסס על הסרט המיתולוגי, המספר את סיפורה של להקה צבאית בתקופת הזוהר שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור. על רקע אירועי התקופה מתגבשת להקה - חבורת צעירים וצעירות מוכשרים ופרועים שמופיעים בפני חיילים בכל רחיב ישראל הגדולה של אז.

בין ההופעות נחשפים היחסים בין חברי הלהקה על היפה והמכוער שבהם: המאבקים על הסולואים, התעלולים, הרומנטיקה וההומור בצל המלחמה והמוות. המחזמר מלווה בשירים שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית ועדיין לא נס ליחם: "איל ציפורים", "שלווה", "בשמלה אדומה", "הבן יקיר לי" וכמובן "שיר לשלום". 

ריאיון עם שאול ביבר ("אבי הלהקות הצבאיות")

על פי איזה דגם הוקמו הלהקות הצבאיות?

המודל של הפלמ"ח היה תנועת נוער. כשהגיע הערב ולא היה מה לעשות  (אין רדיו, רק מנורת נפט תלויה)  היו יוצאים, עושים מדורות, ויושבים סביבן כדי להתחמם. לאט לאט נוצר הווי: מישהו מביא קפה מהבית שאמא שלו הכינה, פתאום מתגלה מישהו שרוצים לשמוע אותו, אחד שיודע להתבטא ושהדברים שלו עם תוכן. אחרי כן מצטרף זה שמספר את הבדיחות שלו ומישהי שקטה, שכבר לא מתביישת, מתחילה לשיר ומגלים שיש לה קול נעים, אחר חורז חרוזים וככה התגלגלו הדברים. וכך, מתוך אלה שהתגלו מתנועות הנוער השונות סביב למדורה הוקמה גם להקת הצ'יזבטרון, שהדגם שלה, כמו דגם הפלמ"ח היה דגם של תנועות הנוער.

איך הוקמו הלהקות הצבאיות שהוקמו אחרי הצ'יזבטרון?

כשהוקם הצבא, הוקמו גם הנח"ל ולהקת נח"ל. מאחר והנח"ל הוקם מגרעינים, שחבריהם היו בתנועות הנוער, להקת הנח"ל, היוותה את אותו הדגם של הצ'יזבטרון. החבר'ה , כמו בצ'יזבטרון, התגלו בהכשרות: אורי זוהר הגיע  מ"השומר הצעיר", טופול מה"נוער העובד", יוסי בנאי  ויהורם גאון מ"הצופים". עם הקמת הנח"ל, ראו שליחות בלהקה והיא הייתה החשובה ביותר עבור החיל. האמינו שבמסגרת הלהקה, החייל משרת את האחרים הרבה יותר מסלילת כבשים והתיישבות. מעבר להווי המשותף, להקת הנח"ל נכנסה לנעליים של הצ'יזבטרון  גם מבחינת הכותבים והיוצרים. אחרי להקת הנח"ל, הוקמו על פי אותו הדגם להקות נוספות בחילות ובפיקודים השונים.

במהלך שירותך הצבאי שרתת כקצין התרבות  של צה"ל וקצין החינוך של השריון, ספר לי מעט על תרומתך ללהקות הצבאיות במסגרת התפקידים האלה?

אחרי מלחמת קדש, השריון עלה על מפת המזרח התיכון. דוד אלעזר (דדו), מפקד גייסות השריון, רצה לפאר את החיל וביקש ממני להישאר, למרות שכבר עמדתי להשתחרר. שנינו הקמנו נבחרת כדור רגל לשריון , מקהלת גברי השריון ואת להקת גייסות השריון. בעקבות ההצלחה  הגדולה, הזמינו אותי למטכ"ל להיות ראש הווי ובידור. במסגרת התפקיד, הכתבתי  פחות או  יותר  את הקו של הלהקות. באופן פורמאלי, היה צריך לשלם ליוצרים ואני זה שאשרתי את התשלום עבור הכותבים, הבמאים, התפאורה והתלבושות.

במסגרת תפקידך היית גם צייד כישרונות של כמה אמנים מאוד מפורסמים, ספר לי על גילוי של אחד מהם.

את בחינות אני הייתי עושה בנוכחות קהל. למשל, בבית החייל, היו באים אלה שכבר היו בלהקות הצבאיות לשמש כקהל. מי שהיה מוכשר מספיק  וקצת חצוף, לא רק ידע לשיר יפה, אלא גם  ידע לא התייחס להערות של הצופים, היה זה שהתקבל. זאת גם הסיבה שלהקה צבאית הייתה בית ספר טוב שהעניק  הרבה בטחון. הייתי מבקש מהנבחנים לשיר את "שיר הליצן" של בני ברמן ואחר כך גם לשחק אותו. כך גם הייתי מגלה כשרון משחק ולא רק שמיעה מוזיקלית. הדוגמה הטובה ביותר לכשרון שגיליתי היא תיקי דיין. תיקי עלתה לבמה והתנהגה כמו טמבלית. כולם חשבו שהיא באמת כזאת ורצו להוריד אותה. אבל אני, שזיהיתי את הכישרון, אמרתי שהיא רק עושה את עצמה. ואכן, תיקי לקחה את הגיטרה ושרה נפלא שיר  של לאונרד כהן. אפילו נתתי לה לשיר שיר נוסף, "היי ג'וד" של הביטלס.

מה לדעתך הוביל לפירוק הלהקות הצבאיות ?

מאשימים את הרמטכ"ל רפאל איתן (רפול), שהוא זה שפירק את הלהקות, אבל  זה לא נכון. הלהקות התפרקו משום שלא יכלו לעמוד עוד בתנאי שדה. התחרות שהייתה בין הלהקות השונות הובילה לכך שהשתמשו בכלים חשמליים, אך החשמל בבסיסים השונים לא הספיק להן כדי לקיים את ההופעות. היו להן משאיות עמוסות בתפאורה ותאורה ולכן לא יכלו להגיע ולהופיע בכל מקום. לצ'יזבטרון וללהקת הנח"ל הייתה אחריות, חברי הלהקות הגיעו לכל מקום , שרו גם אחרי שהסתיימה ההופעה יחד עם החיילים, עד הבוקר והופיעו בכל התנאים. אני הייתי עד לרגע שבו רפול אמר שהוא כבר לא צריך את הלהקות. לאחר ביקור באחת המפקדות בבקעה, המח"ט משה לוי (מוישה וחצי") הציע לנו לראות הופעה של להקה צבאית. כשהגיע האוטובוס של הלהקה והודיעו להם שהרמטכ"ל הגיע הייתה התרגשות גדולה , אבל בסופו של דבר ההופעה התבטלה, כי החשמל שהיה בבקעה לא התאים לצרכים של ההופעה. בדרך חזרה אמר לי הרמטכ"ל שאם זה כך, לא צריך להקות. להקה צריכה להיות לשיר שירים רוסיים בליווי אקורדיון, לא יותר. מי אמר שהצבא חייב להקות ?  

מה דעתך על העלאת המחזמר "הלהקה" בתיאטרון הלאומי "הבימה" ועל הנוסטלגיה שהתפתחה סביב מיתוס הלהקות הצבאיות ושיריהן?

לדעתי ללהקות הצבאיות אין היום מקום. בבסיסים יש טלוויזיה עם עשרות ערוצים ואם מביאים להקה מסתבר שהיא שרה בעיקר שלאגרים מוכרים. גם  אי אפשר היום  לשיר את השירים של פעם. לכן, יש געגוע לתקופה, למילים, לטקסטים של השירים.  בזמנו חמישה שישה שירים של הלהקות הצבאיות היו במסגרת "תכנית כבקשתך" ברדיו. לכן, העלאת המחזמר היא דבר מבורך. כמו שחידשו  לאחרונה את "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". העיבוד החדש הוא יוצא מן הכלל ובמילים לא נגעו ובצדק. כך גם צריך עם החומרים של הלהקות הצבאיות. היום אין שירים כמו של הלהקות הצבאיות ואת השרים שהיו אז ואולי זה יוצר את הגעגוע.