הלהבה הקדושה

"זהו נסיונו הראשון של אליהו ויניאר בבימוי, ויש כאן בוודאי גם עקביות ידועה וכעין הבטחה שבתנאים אחרים אולי היה יכול באמת להצליח. ייתכן כי אילו היה רוצה יותר, היה מתוך כך יודע מה לשלב ומה להבליט. הנה זו היא השאלה העיקרית לגבי הבימה : היודעת היא מה היא רוצה ? יצירת תיאטרון עברי במלוא משמעותה של המילה או סתם משחקיות עברית?

ראיתי את הצגות 'הבימה' בחו"ל ומעריך אני את השפעתה הגדולה על הגולה. ומתוך כך אני דורש שבעתיים. בימינו, אנו רגילים לבוא בטענות בעיקר אל הבמאי. אבל כתובת, איזו שהיא, חייבת להיות ? אם תיאטרון כמתכונת אירופה, כפי שהובלט ע"י מסגרת הבימוי והתפאורה הפשטנית, העשויה לשמש כאן רקע בלבד ולא תגבורת, הרי שאין כאן אלא כתובת עיקרית אחת : השחקן. ואם כן, נשאלת השאלה : היכולים שחקני 'הבימה' לוותר על האלמנטים המסייעים ?

האפשרי הדבר אחרי ש - 13 שנה או יותר נזקקו להם ? בקורת זו לא באה לשמה. נסיתי להסביר את עמדתי בשאלת התיאטרון שלנו בכלל ודרכיו. ואגב, נסיתי להצביע גם על כמה מהליקויים הניתנים בוודאי לתיקון מה. בפרט את היחס למילה העברית, הטיפול בדיקציה ושליטה מדוקדקת יותר בחלקי הגוף. ועוד השתדלתי להראות על המכשולים ההכרחיים הכרוכים בדרך זו.