ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
יוצרים
- מאת: ה. לייויק
- תרגום: צ. וויסלאבסקי
- בימוי: ברוך צ'מרינסקי
- תפאורה: מנחם שמי (שמידט)
- תלבושות: ד. שנדר
- מוסיקה: פורדהאוז בן ציסי
- תנועה: פאני ליוביץ'
שחקנים
- לוינה: שמעון פינקל
- יוסף: אברהם ברץ
- גרגורי: חיים אמיתי, מנחם גנסין
- פטר: מנחם בנימיני
- זינגר: שלמה ברוק
- נוקי: צבי פרידלנד
- סלומון: יהודה רובינשטיין
- דניאל: ארי קוטאי
- זוזלי: אהרון מסקין
- קוברוזניקוב: רפאל קלצ'קין
- הסבא: יהושע ברטונוב
- זרוז'נין: ארי ורשבר
- השומר: נחום בוכמן, ברוך צ'מרינסקי
- הרופא: יהודה רובינשטיין
- פועל: נחום בוכמן
על ההצגה
בבית כלא בצפון סיביר כלואים אחד עשר אסירים - שמונה מהם פוליטיים ושלושה - פושעים פליליים. רובם נידונים למאסר עולם.
האסירים הפוליטיים נשפטו יחדיו משפט מטעם המדינה. הם חיים חיי קומונה בראשותו של האסיר זינגר. תנאי המאסר הקשים גורמים להפרת האחווה בינהם, כאשר אחד מהם, ניקי מגיע לכדי שגעון. אסיר אחר, פטר, מבקש חנינה מהצאר.
האסירים הפליליים משחקים משחקי קלפים יומם ולילה. הזקן בינהם מלא געגועים לבתו ונכדתו היחידה.
הדבר היחיד המאחד בין האסירים הוא הנסיון לברוח מהכלא. כולם שותפים לחפירת מחילה מתחת למיטותיהם ושיוף האזיקים הכובלים את רגליהם, למרות שמידי פעם מתגלים חילוקי דעות .
עם קבלת הפקודה "לישון!" נחפזים הכלואים לברוח. כדי לא להחמיץ את שעת הכושר, הם משארים את חברם החולה גריגורי בבית הכלא.
הבריחה נכשלת, האסירים נתפסים ע"י שוטרי בית הכלא, נקנסים ומוחזרים לתאם. פורצת שביתת רעב. שוב בית כלא, שוב כבלים.
יהושע ברטונוב, מתוך הספר אורות מבעד המסך", הוצאת "רשפים", 1969:
"ב'כבלים' של ה. לייויק תפקידי הוא הסבא, אכר רוסי קשיש, שהובא לבית הכלא בשל השתתפותו בהצתת בית. יש לו נכדה, אנה, הכותבת ל'סבא' מידי פעם לבית הסוהר. אחד הקטעים האהובים עלי ביותר בתפקיד זה הוא - קריאתו שאינה פוסקת את מכתבה של אנושקה לפני חבריו. כאן יש להעיר, כי הסצינה הזאת, קריאת המכתב, חסרה במחזה במקורו, והבמאי צ'מרינסקי, הוסיף אותה וחיבר את המכתב הנלבב הזה:
סבא, סבא היקר !
הסבתא דורשת בשלומך, אמא דורשת בשלומך, אני - נכדתך
אנה דורשת בשלומך, רק אבא אינו דורש בשלומך.
סבא, סבא היקר ! עץ התפוח כבר פורח, העגלה האדומה הרה ללדת,
הכלבה סירקה מתה בחורף, ונשארו ממנה שני יתומים: ז'צ'קה
וריאבצ'יק ! גם השכן יפרם מת, והחזיר מורקא גדל וצולע על ירכו...
והסבתא מתפללת בעדך בפני אלוהים, ואמא מתפללת בעדך בפני
אלוהים, ואני נכדתך אנה מתפללת בעדך בפני אלוהים...
השיר "צלצל קתרוס" , שבוצע לראשונה בתרגומו העברי של יהודה קרני ,בהצגה זו, הפך במשך השנים לשיר פופולארי מאוד בקרב הנוער בארץ :
צלצל קתרוס
תמליל : יהודה קרני
לחן : עממי-רוסי
צַלְצֵל קַתְרוֹס, צַלְצֵל בְּעֶצֶב
נַגֵּן מֵיתָר שֶׁלִּי נוּגוֹת
הָיֹה הָיְתָה אַחַת מָלִינָה
אֲבָל גַּם הִיא אֵינֶנָּה עוֹד.
מֵפִיץ הַנֵּר קַרְנֵי עַצֶּבֶת
וּשְׁנַת אָסִיר הֵן כֹּה תִּמְתַּק
שָׁם הַשָּׁעוֹן סוֹבֵב בְּלִי הֶרֶף
וְגַלְגַּלָּיו דּוֹפְקִים תִּיק-תַּק
אוֹי, אִמָּא אִמָּא לָמָּה לָמָּה?
אוֹי לָמָּה זֶה חַיִּים לִי נָתַתְּ?
אוֹי לָמָּה זֶה יְלִדְתִּינִי
וּלְבוּשׁ אָסִיר עָלַי נָתַתְּ?
תמונות מהצגה
סרטונים
ביקורות
"אתמול ראיתי בפעם השלישית את 'כבלים'. הלהקה של 'הבימה' הייתה גם הפעם אותה הלהקה המאוחדת, המאומצת, הדבוקה. גוש אחד מתנועע, פונה ימינה ושמאלה. ראיתי את מסקין, כה חצוב בחיק הטבע. ראיתי את קלצ'קין, גמיש ואהוד בנוולותו. ראיתי את פינקל, את ורשבר, את אביטל - כולם טובים ונאמנים.
אולם על הכל, את ברטונוב ראיתי. רגע נדמה היה לי כי בינתי נסתתרה, הואיל ואני ביקשתי לסור אל מאחורי הבמה ולהיווכח אם באמת ובתמים מצוי שם מאחורי איפור "הסבא" - שמשחק ברטונוב. היות וזקן משחקי 'הבימה' מתלכד בדבק אמיץ כל כך אל תפקידו עד שאין אתה מסוגל כלל להיות צופה בחיזיון.
אני סבור שברטונוב הוא האמן בחסד עליון שבחבורה"
"כל המחזה עובר בכלא, תא אחד אפור אך מלא תנועה וחיים והבלטת כל טיפוס וטיפוס. וכל זה לא נקנה על ידי אפקטציה. הכל פשוט בתכלית הפשטות, מציאות כמו שהיא... מחול הכבלים של מסקין, מרעיד את הנפש עד כלות. אין כל התאמצות, כל משחק. לפניך מי שכבר פסח ועבר על כל התהומות שחיים אלה יכולים עוד לגולל לרגליך.