מסעות בנימין

"בראש ובראשונה צריך לציין לשבח את התפאורות של ראובן והמוסיקה של בן-ציסי שיצרו את הלך הרוח המתאים למחזה זה. צ'מרינסקי וברטונוב העלו את הצמד האידאלי של שני הגיבורים הללו : בנימין וסנדרל. הראשון עם קו האצילות ההכרחי לבנימין זה והשני, סנדרל, עם הפשטות והחומריות של בן העם.במחיצתם של אלה צריך להזכיר את שמעון פינקל הפלדפבל בקסרקטין שהצליח ליצור דמות נאמנה. גנסין בתור מנדלה מוכר הספרים הנוסע היה אולי יותר מדי זקוף וקשה.

ברכה מיוחדת לקלצ'קין בתור "הסוסה", תפקיד קשה, נמלא על ידו בכשרון רב והוא זכה להכרת הקהל במידה רבה. ובתור סיכום, הצגה משעשעת, מבדחת את הדעת, ממציאה קורת רוח ושעות אחדות של הנאה משובחת

"הבימה הראתה כי "אין חדש תחת השמש". מסעות בנימין הולכים בדרך הישנה, הסלולה, אין כאן לפנינו "עיטור סופרים" חדש ליצירותיו של "הסבא". 'הבימה' עשתה נסיון לתת מעין תמונה כללית של יצירות מנדלי ודמויותיו ולהעמיד במרכז את בנימין וסנדרל עוזרו.

אך הרקע לא היה אחיד, הדמויות של מנדלי הציגו את עצמן בפני הקהל כמו ברוויו ולא התקשרו עם עצם העלילה. המרכז לא היה מרכז כי בנימין חסר אותה רוח הקודש ההופכת את הדמות המגוחכת הזאת לאחד החולמים והלוחמים הגדולים. לא היה בו גם אותו קומיזם של תמימות ויהירות כאחת העושה אותו לסימפאטי המקרב אותו לדמויות הקלאסיות של ספרות העולם.

בנימין (צ'מרינסקי) שעמד לפנינו על הבמה היה איש שאינו שפוי לגמרי בדעתו, שיש בו מידה רבה של עקשנות ואמונת הבל בהצלחת נסיעתו. לא נראה מאחוריו הכח הדוחף אותו לארץ ישראל, לא הודגש בגוף חלש זה הרצון עוקר הרים של "מושגע לדבר אחד" ולא היה ברור אם ביחסיו אל סנדרל יש ניצוץ מסויים של הרפתקנות תמימה או מתוך אהבת אדם לקח אותו.