מיכל בת שאול

"אל נא נקרא ליצירתו של אשמן 'מחזה' : התואר 'אגדה' יפה לו יותר. אש האגדה דולקת בלי נוע כנר תמיד, אינה מפזרת ניצוצות. האגדה בזה לסיפורי לוואי. היא עוצמת עין אחת מספרת בדייקנות ובצמצום תיאורים. אשמן דולג על עשר השנים שבלתה מיכל בבית פלטי ומעביר לנגד עינינו בשלוש המערכות של המחזה רק את מה שקרה ב-24 השעות האחרונות לשהות מיכל תחת קורת ביתו.

הוא כותב בלשון תנ"כית נפלאה וזוהי לשון מדוברת ! אף רמז למליצה. ובכל זאת - זה תנ"ך הספוג אצילות פשוטה. כך מדברים אנשים חיים שליבם שקט. אבל אשמן אינו דרמטורג, עדיין לא לפחות. אם כי 'מיכל בת שאול' הוא הנסיון המוצלח ביותר של סופר עברי שהוצג על הקרשים שלנו. 'עדיין לא' - דווקא משום שאשמן הוא יותר מידי 'סופר'. הוא אינו מרגיש עדיין כיצד דופק לב הצופה.

תפאורתה המזהירה של ג'ניה ברגר יוצרת מיד את אווירת האגדה. רק חנה רובינא יכולה ליצור דמות גדולה מהחומר המועט שנתן לה הטקסט. מסקין יצר מפלטי בן לייש דמות כבירה. תפקידה של פניה ליוביץ' היה קשה. רצפה בת איה היא דמות המלאה מזימות רעות כרימון. פניה ליוביץ' היא שחקנית מחוננת אבל קשה להאמין כי רצפה שלה רוצה להתנקם במישהו. יפה משחק אמיתי בתפקיד עזן הרוכל, הערום והפחדן בנפשו.

אחרי הצגת הבכורה של 'מיכל בת שאול' נשם כל אחד מן הצופים לרווחה. חשוש חשש בליבו למפלה חדשה, למפח נפש וכאב שהיה תוקף אותך אחרי כל הצגה מקורית. 'מיכל בת שאול' אינה כליל השלמות של הדרמה. אך ההצגה אינה מאכזבת. אדרבא, היא משאירה אחריה רגש של חדווה ואור. המשבר עבר !

"הבה נאמר חן חן ל'הבימה' שהעלתה לנו בצורה כה אמנותית מחזה מקראי מקורי והיינו אגב כך שקועים שעה קלה גם בריאליה המקראית, ובאורח החיים של האבות.