בגרות

"זה כשנה או יותר מזה, יש לנו הרושם ש"הבימה" חילקה את עצמה לשתי להקות. בעיקר מבחינת הרפרטואר. האחת משחקת מחזות שיש בהם מהתגברות על הקושי (אם טכני ואם אמנותי), השניה, עושה תיאטרון "קל", מחזות שיש בהם לפרקים מן הוויתור על חלומות גדולים של תיאטרון. אולם מאידך יש בהם מידה טובה אחת : צניעות וחוסר פרטנזיה. כשמידה זו מתמזגת עם טוב טעם ומשחק טוב ומשכנע, הרי הקהל נהנה והתיאטרון איננו מפסיד.

נראה כי כך הייתה ההצגה האחרונה של 'הבימה'. זהו אחד מאותם המחזות שהמשחקים בכל הארצות שבעולם משחקים אותם מתוך רצון והקהל רואה אותם מתוך חיבה והתעניינות. הדיאלוג בתרגומו העברי של אביגדור המאירי חי ושוטף. האלמנט הסאטירי אינו מזעזע אך משעשע במידה רבה. כל שחקן זוכה בתפקיד שיש אפשרות רבה לשחקו. במחזות מזסוג זה קשה לקבוע את עמדתו של התפקיד הראשי. על פי רוב יוצר אותו משחקו של אחד המשחקים הבולט על ידי יכולתו שלו יותר מאשר על ידי כוונת המחבר.

כך אירע הפעם לגבי יהושע ברטונוב. הוא מצא איזה סוד של משחק, אשר העמיק לפתע פתאום תפקיד בנאלי למדי ועשאו ללב המפעם את כל ההצגה כולה. את התלמידה הקטנה שבגללה כל התכונה במחזה משחקת חנה'לה הנדלר. משחקה עצור ונעים ומעורר אמון. התפקיד בנוי במחשבה ובקצב טוב ויש חן בביצועו. פינקל משחק את אשר הוטל עליו בטון ריאליסטי לחלוטין ואולם יש קו סמפטי במשחקו. דמות רעננה ומלבבת נתנה פאני ליוביץ', המורה להתעמלות. בעליצות וטוב מזג משחק חיים אמיתי את המורה לטבע.

חביבות התלמידות שושנה דואר, ושתי הצעירות מן האולפן הדרמטי עדה טרייבמן (טל) וחנה מאירצ'ק (מרון). התפאורה של עמנואל לופטגלס נאה מאוד. בימויו של פרידלנד מצטיין בפשטות ובחוש מידה.

זה מזמן לא הייתה ב'הבימה' הצגה כה מוצלחת, מושלמת, אירופית ואולי בכלל לא הייתה הצגה כה אירופית-מערבית. הצופה חי את כל אשר הוא רואה מן הרגע הראשון ועד האחרון. כל השחקנים, כולם יחד - וזה שבח מיוחד לבמאי צבי פרידלנד - אף כי הן הדמויות הדרמטיות העיקריות - אינם פורצים מתוך המסגרת, אינם מפריעים לשיווי המשקל, אלא עומדים במרחק המתאים מן הרקע הכללי. בכלל, כשם אין כאן אף משפט אחד שאינו במקומו, כן אין גם אף שחקן אחד שאינו במקומו. כללו של דבר, הצגה שאין בה שום צל של פגם. הצגה מבוגרת מאוד מאוד.