חטיפת בנות הסבינים

"המחזה הוא פשטני למדי ולמראית עין הרי יש העזה מיוחדת להציגו עתה על במה שלנו - משום שהוצג המחזה בסטיה גמורה מן המסורת. הבמאי פרידלנד לא הסתפק בטקסט המוגש לו אלא עשה ממנו סטיליזציה נוסח בידרמייאר עם ריקוד ומוזיקה ותנועות מסוגננות. אולם יש בזה מעין מעשה של בריחה מן המקור : הפחד לתת קומדיה קלה ולא פרטנציוזית במערומיה, שמא יהא בזה משום פחיתות כבוד לתיאטרון.

עם כל אלה יש להודות שהבמאי צבי פרידלנד עשה מלאכה נאה והבליט יפה את דמיון הבמאי שלו וגם ידע להיעזר יפה בחן של התפאורה מעשה ידיה של הציירת ג'ניה ברגר. במשחק יש הרבה חיוניות, אף כי דמותו של שטריזה - א. מסקין אינה מגיעה לידי אותה קלות חסרת מאמצים כפי שנתן אותה המחבר. משהו גושי וכבד כובל את המשחק והפאתוס עובר לעיתים את גבולות הגרוטסקה. מ. בנימיני משחק בצניעות רבה, בלי רצון להבליט עצמו ללא צורך.

הגילוי הנעים והחשוב ביותר במחזה היה בשבילנו א. ורשבר בתפקיד ד"ר נוימייסטר. משחקו היה הרמוני, קומי, עליז בלי הפרזה, תמים ולבבי.

"מסקין שהגשים בכל שיעור קומתו את דמות מנהל התיאטרון, במאי קרתני ומסכן. הוא גם מנסה לרמוז על הטרגדיה של האמנות בכלל, היורדת לעיתים בתוקף הנסיבות. ייתכן שמנהל זה היה פעם משהו וירד גם מנכסיו הרוחניים. יתר הדמויות כולן שופעות הומור עליז. יש לשבח את 'הבימה' שמצאה בקרבה הומור ויכולת להעלות הצגה זו.