בערבות הנגב

שלושה שותפים היו למחבר בביצוע המחזה. מסקין, פינקל, פרנקל. המשחק הבימוי והציור הלכו בד בבד, בכיוון מימושה של הדרמה. לאורך כל המחזה, שררה פעולת גומלין בין הבמה ובין האולם וחוזר חלילה.

זהו אחד מתפקידיו הנפלאים ביותר של מסקין לאורך הקריירה האמנותית שלו. הוא מופיע הפעם לנגד עינינו, כגדול, כנישא משכמו ומעלה מעל עדת שחקני ישראל.

הבמאי פינקל. צרור מחמאות על הבימוי העדין והעצור, בימויו של אמן משכיל היודע כי כוחה של האמנות הוא לפרקים דווקא בקול דממה דקה.

ולבסוף הצייר. דווקא הנאמנות למציאות, עם שאר רוח - היא ההכרחית במחזה זה, הקרוב אלינו קרבת זמן וקרבת מקום. הקהל, שהמחזה הוא לו חוויה גם בצאתו מן התיאטרון, אינו רוצה בסטיליזציה מוגזמת ובסילוף המציאות. הוא רוצה הד מהנגב, והצייר הביאו אליו במישרין.

ועתה מספר מילים על השחקנים הצעירים. שמוליק סיגל שיחק בעסיסיות, בחיות טבעית. הוא הבליט כשרון. וכן שלמה בר-שביט : פשטות וכנות בלטו במשחקו.