ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
יוצרים
- מאת: עמנואל רובלס
- תרגום: מנשה לוין
- בימוי: הרולד קלורמן
- תפאורה ותלבושות: משה מוקדי
שחקנים
- זואוזולו: מרדכי בר
- מורלס: נחום בוכמן
- אנטוננזס: ארי ורשבר
- איזיקרדו: שמעון פינקל
- הכומר: ארי קוטאי
- מונסרא: אהרון מסקין
- הקדר: חיים אמיתי
- הסוחר: שמואל (מולה) רודנסקי
- האם: חנה רובינא
- השחקן: ישראל בקר
- ריקרדו: שלמה בר שביט
- אלנה: פנינה פרח
על ההצגה
זמן המחזה הוא יולי 1912. מנהיג צבא המורדים של ונצואלה, מירנדה, ניגף במערכת דמים כבדה על ידי הגנרל הספרדי מונטוורדה. סימון בוליבאר, שלישו של מירנדה נמלט. הוא מוסתר ע"י הפרטיזנים ומצליח להתחמק מאויביו המחפשים אחריו. הספרדים שולטים על שלושת רבעי המדינה. משטר הדיכוי הוא איום : טבח ושוד, עינויי נשים וילדים מתרחשים מידי יום. כפרים שלמים, ישובים שלמים, נמחקים מעל פני האדמה ויד העריץ עוד נטויה.
קצין ספרדי בשם מונסרא, המשתייך לצבא הכיבוש הספרדי בונצואלה, מזדהה במצפונו עם מלחמת השחרור של הילידים נגד עוצמת הקיסרות הספרדית בישבת אמריקה הדרומית. מונסרא עוזר למנהיג המורדים, סימון בוליבאר, להימלט ממזימת השלטון הספרדי לאסור אותו. איזיקרדו, אחד ממפקדיו של מונסרא, רוצה להכריחו לגלות את מקום מחבואו של בוליבאר ומאיים עליו שאם יסרב לגלות, הוא יוציא להורג שישה בני ערובה שייאסרו ברחוב. מה צריכה להיות התנהגותו של מונסרא כאיש ישר ומוסרי נוכח איום כזה, ומה תהיה עמדתם של בני הערובה שהם, חוץ מאחד, כולם ילידי ונצואלה ?
תמונות מהצגה
ביקורות
זה שנים שלא ראינו מחזה מודרני הכתוב בכישרון מבריק כזה. לכותבי המחזות שלנו ולקהל הרחב, ניתנת הזדמנות לעקוב אחר הדרמה הטובה. הבמאי היהודי -אמריקאי האורח מניו יורק, הרולד קלורמן יצר פלא אחד. כל הדיבורים של אנשי 'הבימה' נשמעים ונקלטים לאוזן.
אף טון אינו הולך לאיבוד, כמעט שנואשנו במובן זה. תלו את הקולר באקוסטיקה לקויה. והנה מה יכול לעשות במאי מומחה. הוא מתגבר אפילו על "אקוסטיקה לקויה" באולם תל אביבי. השחקנים למדו לדבר.