יוצרים
- מאת: עמנואל רובלס
- תרגום: רבקה שונשו
- בימוי: מישא אשרוב
- תפאורה ותלבושות: אלי סיני
שחקנים
- זואוזולה: יצחק קלוגר
- מוראלס: אריאל פורמן
- אנטונאנזס: יצחק (איז'ו) ברקת
- איזקרדו: שלמה בר שביט
- האב קורוניל: אליעזר יונג
- מונסרא: שמואל עצמון
- הקדר: ניסים עזיקרי
- הסוחר: אברהם רונאי
- האם: אתל קובינסקה
- השתקן: יצחק שילה (שולמן)
- ריקרדו: שמעון כהן, בלהה מס, מנחם עייני
על ההצגה
זמן המחזה הוא יולי 1912. מנהיג צבא המורדים של ונצואלה, מירנדה, ניגף במערכת דמים כבדה על ידי הגנרל הספרדי מונטוורדה. סימון בוליבאר, שלישו של מירנדה נמלט. הוא מוסתר ע"י הפרטיזנים ומצליח להתחמק מאויביו המחפשים אחריו. הספרדים שולטים על שלושת רבעי המדינה. משטר הדיכוי הוא איום : טבח ושוד, עינויי נשים וילדים מתרחשים מידי יום. כפרים שלמים, ישובים שלמים, נמחקים מעל פני האדמה ויד העריץ עוד נטויה. קצין ספרדי בשם מונסרא, המשתייך לצבא הכיבוש הספרדי בונצואלה, מזדהה במצפונו עם מלחמת השחרור של הילידים נגד עוצמת הקיסרות הספרדית בישבת אמריקה הדרומית. מונסרא עוזר למנהיג המורדים, סימון בוליבאר, להימלט ממזימת השלטון הספרדי לאסור אותו. איזיקרדו, אחד ממפדיו של מונסרא, רוצה להכריחו לגלות את מקום מחבואו של בוליבאר ומאיים עליו שאם יסרב לגלות, הוא יוציא להורג שישה בני ערובה שייאסרו ברחוב.
מה צריכה להיות התנהגותו של מונסרא כאיש ישר ומוסרי נוכח איום כזה, ומה תהיה עמדתם של בני הערובה שהם, חוץ מאחד, כולם ילידי ונצואלה ?
תמונות מהצגה
ביקורות
"המחזה המוצג לפנינו איננו גאוני. יש בו מן הפשטות העודפת ולעיתים מן הרדידות. אפשר גם להניח שמידת 'הבאנליות' הקיימת בו תואמת את התנהגותם של אנשים מכל ימות השנה, המפרפרים בחוטי העכביש של מזימות השולטים בכיפה. עם זאת, הוא 'כדאי' משום שהוא מעלה בעיה שניתן היה לכנותה כ'מחיר הדמים' של התלבטות מוסרית איומה. ומאחר שאיננו משופעים במחזות פוליטיים חברתיים בעלי משמעות ולקח, טוב ש'הבימה' העלה אותו על קרשי הבמה.
שלט ללא ספק בזירה שלמה בר-שביט, שהוא מטובי שחקנינו. נוכחותו על הבמה מחייה אותה מיד וללא הפוגה. ה'בוגד' הוא שמואל עצמון, הפגין את ייסורי המצפון של בעל צלם אדם הנקלע לדילמה איומה בין הצלת חיי בוליואר החשוב וחיוני למליונים, לבין בני ערובה שישלמו את חילוצו ממוות ביקר מכל - בחייהם החפים מכל פשע. אברהם רונאי הלם את תפקידו והגיע לרגע פאטטי של שפלות רוח ועליבות בנכונותו הנואשת 'להשאיל' את אשתו הנאה לתליינו.
נסים עזיקרי עיצב דמות משכנעת של 'תולעת אנושית' הזוחלת על גחונה כדי להציל את נפש חמשת ילדיה. אתל קובינסקה, האם, שהתחננה על נפש פעוטיה, מלאה את תפקידה באנושיות פשוטה ומשכנעת. זו הצגה ראויה ובימים שבהם לא רק בני ערובה הם עניינים של יומיום, אלא גם הדילמה המוסרית מול המשמעת והמוסכמות, היא הלוחצת רבים אל הקיר, יש לעודד את הקהל לבוא ולראותה.
"את הדמות השלמה ביותר יוצר יצחק שילה בתפקיד השחקן. מלאכת מחשבת של משחק, מעובד לכל פרטיו. נסים עזיקרי מצויין בתפקיד הקצב. לפנינו דמות אנושית, חמה ונושמת. אברהם רונאי הוא הסוחר העשיר המנסה להיחלץ מן המלכודת על ידי הונו הרב או אשתו היפהפיה. עולה בידו אפיון בלתי רגיל ובלתי שגרתי של הדמות. שמעון כהן עושה רושם מצויין בתפקיד הנער ומבטיח רבות לעתיד. לסיכום : זו הצגה תיאטרונית טובה.