חליל הכשפים
- הצגה מספר: 97
- הצגת בכורה: 15/01/1950
- מספר הצגות שהועלו: 28
יוצרים
- מאת: רוברט מק-אנרו
- תרגום: לאה גולדברג
- בימוי: שמעון פינקל
- תפאורה ותלבושות: ג'ניה ברגר
שחקנים
- מיסטר ביב: יהושע ברטונוב
- מיסיס האנמר: פאני ליוביץ'
- מיסיס הודלי: תמימה יודלביץ'
- מיס טריפ: נחמה דוידית
- רברנד ווטסון: נחום בוכמן
- מיסיס סאמפלר: חנה'לה הנדלר
- מיסיס גרוס: ניורה שיין
- מיסטר צ'רי: דוד ורדי
- אוליבר ארונטר: רפאל קלצ'קין
- אמט: שמואל (מולה) רודנסקי
- השוטר: שלמה ברוק
- ד"ר שאי: שרגא פרידמן
על ההצגה
עלילת המחזה מתרחשת בבית אבות בעיירה אמריקאית. הרברנד, מנהל המוסד, מחמיר עם הזקנים: המשטר קפדני, החוסים נאלצים ללכת לישון בשעה תשע בערב. הגינה אינה מטופחת והפרחים נובלים. האווירה הקשה מדכאת את רוחם של הזקנים והם בוחרים לשבת בחיבוק ידיים. אל בית האבות מגיע אוליבר אירונטר, שחס על הקשישים הנידונים לגסיסה איטית ומעוניין להשיב להם את חדוות הנעורים שאבדה להם.
אוליבר המעמיד פני זקן, מציג תעודת זהות שמצא בפח האשפה ומתקבל לבית האבות. בהבטחת שווא של שיקוי פלאים המשיב שמחת חיים מתנערים הישישים מזיקנתם ומוכיחים שהם עדיין יכולים לחיות, לאהוב, לשנוא ולהיות לתועלת החברה. גם כאשר הם מגלים את התרמית, נוכחים הזקנים כי גם בלעדי "שיקוי נעורים" של אוליבר הם מסוגלים עדיין לחיות ולהנות מהחיים.
ידיעה שהתפרסמה ב8.01.1950 בעיתון "הארץ" :
קירור באולם 'הבימה'
"בהצגת הבכורה של 'הבימה' שהתקיימה ביום א' הרגיש הקהל בכל רע. קור קשה שרר באולם וההצגה של 'חליל הכשפים' הופרעה לעיתים קרובות על ידי עטישות של קהל הצופים. בהפסקה רצו כולם לקבל את המעילים מהגרדרובה והתלבשו - אבל גם זה לא הועיל. רבים התלוננו על שהנהלת 'הבימה' לא מצאה לנכון לחמם את האולם. רק עתה נתברר שאומנם הופעלה באולם המכונה לחימום, אבל במקום אוויר חם, הוכנס בטעות לאולם, אוויר קר".
תמונות מהצגה
ביקורות
"רפאל קלצ'קין זכה בגורל הגדול להפגין את כל האפשרויות של קומיקן מצויין. הוא כה מלבב וכה טבעי כקונדס זקן רמאי ויחד עם זה הוא כה אנושי ויקר נפש שסולחים לו את הרע שבטרמפיסט האמריקאי. בן זוגו, שמואל רודנסקי, באיפורו וכטיפוס מנוגד לו, מזג לתוך תפקידו מן ההומור הצ'אפליני. זהו אחד התפקידים המוצלחים ביותר של שחקן זה מחונן כשרונות.
כל המחמאות הפעם לדמויות הנשים. חנה הנדלר הייתה "מיסיס רומאנטית" בכל הוויות פניה. פניה ליוביץ' הייתה מרשעת לפי כל חוקי האופי הרע. תמימה יודלביץ' יצרה דיוקן שכל צייר גדול יכול להתברך בפרוטרט מוצלח כזה. ניורה שיין כזקנה משותקת למחצה הייתה דמות מושלמת. ואחרון אחרון חביב, נחמה דווידית שיחקה את תפקידה בחן ובכישרון. הבימוי של ש. פינקל היה טוב, התפאורות של ג'ניה ברגר כרגיל מוצלחות. פרט ל"מזון הרוחני" הכל היה לא בבחינת הצנע.
"המחבר במחזהו רוצה לשים ללעג ולקלס את יחס הביטול האכזרי כלפי מזדקנים וזקנים מצד הציבור הרואה אותם כ"בטלים בשישים". אבל זה הוא גורם פסיכולוגי ההופך אנשים שופעי און ומרץ לאינוולידים רוחניים וגופניים מכח החוק ולא מכח הטבע. הקומדיה - חוץ מן המגמה שבה היא מלאת הומור וסאטירה על סדרי מושב הזקנים.
המשחק היה טוב מאוד. קלצ'קין היה מצויין ברוב כשרונו. הוא יצר את התפקיד והעלה את הקומדיה כולה ועורר אווירה של צחוק בשפע המצאותיו הקונדסיות ובסיטואציות המצחיקות שלו.