ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
הציפור הכחולה
- הצגה מספר: 118
- הצגת בכורה: 06/10/1952
- מספר הצגות שהועלו: 107
יוצרים
- מאת: מוריס מטרלינק
- תרגום: שמעון הלקין
- בימוי: רנטו מורדו
- תפאורה ותלבושות: פאול לוי
- מוסיקה: פרנק פלג
- תנועה: גרטרוד קראוס
שחקנים
- טילטיל: שושנה רביד
- מיטיל: בתיה קנטור
- אמא טיל: בת עמי אלישיב-פינקל
- אבא טיל: אברהם ברץ, יהודה רובינשטיין
- השדה בירילון: אינה גובינסקה
- הלחם: שלמה ברוק
- האש: שלמה בר שביט
- הכלב: יהושע ברטונוב
- החתול: רפאל קלצ'קין
- המים: פנינה פרח
- החלב: שפרירה זכאי
- הסוכר: דוד ורדי
- האורה: מרים זוהר
- העץ: נירה סוסלבסקי
- סבא טיל: יהודה רובינשטיין, אברהם ברץ
- סבתא טיל: תמימה יודלביץ'
- הלילה: חנה רובינא
- הנזלת: שלמה בר שביט
- המותר הגדול: מנחם בנימיני
- הילד הכחול: שושנה דואר, עדה טל (טרייבמן)
- המאהב הכחול: ליאו פילר
- המאהבת הכחולה: יהודית עמיר
- הילד הישר: נירה סוסלבסקי
- הממציא: משה אלפרן
- העיוור: דוד קלדרון
- הזמן: ישראל בקר
- השכנה ברלינגו: אינה גובינסקה
- בת השכנה: מרים זוהר
- כ"כ השתתפו: הדסה אבני, בת עמי אלישיב-פינקל, נלי בן-סופר, שולמית לביא, רחל לופוביץ' (תימור), נירה סוסלבסקי, יהודית עמיר, אהובה ענברי, אביבה קרקובסקי, אולי שוקן
על ההצגה
טילטיל ומיטיל, ילדיו של חוטב עצים עני, יוצאים לחפש את הציפור הכחולה. אם ימצאו אותה - ימצאו את האושר. יחד איתם הולכים גם האש והמים, הלחם והחלב, הכלב והחתול. בדרכם הם פוגשים עולמות שונים ומשונים, מבקרים את סבם וסבתם בארץ הזכרונות, הם עוברים במלכות הלילה המפחידה, ארמון השמחות וגני האושר ואפילו את ארץ העתיד בה פוגשים את הילדים שטרם נולדו. אך את הציפור הכחולה הם אינם מוצאים, האושר לא נמצא.
רגע לפני שהם מתייאשים מופיעה לפתע הציפור הכחולה, לא בחלום אלא דווקא בביתם הדל משום שהאושר קיים בלבו של האדם.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הצגה מפוארת, רב גוונית, שופעת יופי. האם אפשר בת אחת, בערב אחד, לספוג את כל הפאר בפרטי פרטיו ? במיוחד זה חג גדול בשביל הנוער. מוגש לו שי - משהו מהוד רוממותה של האגדה. "הבימה" השקיעה בהצגה מאמץ רב ועבודה יצירתית כדי להוסיף פאר.
משתתפים בה חנה רובינא, יהושע ברטונוב שאנו רגילים לראותם בתפקידים ראשיים. כמה רטט מוסיפה רובינא בתפקיד "הלילה" וכמה שובבות משרה ברטונוב בתפקיד הכלב. ושוב נתנה הזדמנות למשמרת הצעירה בתיאטרון להיווכח עד כמה אין אפיזודה על הבמה : כשאמן גדול עולה על הבמה אפילו לכמה רגעים - הוא במרכז. המוסיקה של פרנק פלג ראויה להערכת מומחה וכן הכוריאוגרפיה של גרטרוד קראוס. כאמור, אין אפשרות לספוג את כל היופי בראייה אחת ראשונה. המון הברקות, הרבה פאר, שפע יופי.
כל "המוזות" חוברו יחד : שירה, משחק, ציור, מנגינות ומחולות - כדי לתת לנו פסטיבל על הבימה העברית. עוד ידובר על הצגה זו. אחרי "פר גינט" - נראתה שוב "הבימה" למשימה גדולה.