המת החי
- הצגה מספר: 128
- הצגת בכורה: 09/01/1954
- מספר הצגות שהועלו: 33
יוצרים
- מאת: ל.נ. טולסטוי
- תרגום: לאה גולדברג
- בימוי: ישראל בקר
- תפאורה ותלבושות: ג'ניה ברגר
- מוסיקה: יוסף קמינסקי
שחקנים
- אנא פבלובנה: בת עמי אלישיב-פינקל
- סאשה: עדה טל (טרייבמן)
- אומנת: נאוה שאן
- ויקטור קרנין: אלוין אפשטיין
- ליזה: מרים זוהר
- פיודור פרוטסוב: ארי קוטאי
- איוון פטרוביץ: שמואל (מולה) רודנסקי
- קורטקוב: אבנר חזקיהו
- אפרימוב: אברהם אבירם
- מאשה: פנינה פרח
- איוואן מקרוביץ: יהודה רובינשטיין
- אנסטסיה איבנובה: שושנה דואר
- צועני צעיר: צבי בורודו
- א.ד. קרנינה: תמרה רובינס
- הנסיך אברזקוב: יהושע ברטונוב
- חדרן: יואל זילברג
- פיטושקוב: אבנר חזקיהו
- ארטמיב: יצחק (איז'ו) ברקת
- החוקר: ארי ורשבר
- רשם: יוסף רודן
- שומר בי"ד: צבי בורודו
- פטרושין: יהודה רובינשטיין
- אישה בביהמ"ש: נאוה שאן
- עו"ד צעיר: יואל זילברג
על ההצגה
"המת החי" הוא מחזה על גורלות של אנשים חיים : פדיה פרוטאסוב, אשתו ליזה, וויקטור קארנין. שלושה ועוד אחת - מאשה הצועניה. מחייהם של הגיבורים נמתחות קרני גורל אל חייהם של האחרים הקרובים להם, הקשורים בהם קשרי משפחה, או ידידות, או, לפרקים, קשר מקרה שהפגישם. הקרניים הללו פועלות מאדם לאדם ומה שאירע להם לשלושה או ארבעה אנשים, מקיף חברה שלמה, קובע שלא מדעתה , את גורלה. השאלה המעסיקה את טולסטוי במחזה זה, כבכל יתר יצירותיו, היא כללית ואנושית בעת ובעונה אחת : האמת המוחלטת, אפשרות האדם לחיות חיי אמת על האדמות, בתוך אנושות הבונה את חייה על מוסכמות שהן - השקר עצם אפשרות היותו ומהותו של פדיה פרוטאסוב הנה דרישה לאמת מוחלטת, לדרך חיים אחרת, אשר האמת תשלוט בה וכל המותנה, הכוזב, הצבוע יסולק ממנו לעולמים. לאה גולדברג
תמונות מהצגה
ביקורות
'הבימה' היא לא רק היכל העומד בתל אביב בין שדרות רוטשילד לבין שדרות חן. היא נכס בינלאומי שאינו נח על דפני התהילה מן העבר אלא עד עכשיו הוא מפתיע אותנו לעיתים בגילויים אמנותיים מדרגה בינלאומית. מה קרה ? הרי גם ה'רג'יסורה הפנימית' ב'הבימה' הצטיינה במחזות רוסיים. מה קרה ? כנראה שההצלחה הקופתית של 'שמו הולך לפניו' סחררה את ראשו של הבמאי הצעיר. ואת טולסטוי צריך לביים לא בראש מסוחרר אלא בראש צלול. היינו מבכרים לראות שוב את השחקן המוכשר ישראל בקר בתפקיד מוצלח.