ליל סופה

"בליל סופה נתדחסו בעיות רבות וכבדות משקל למסגרת מצומצמת בתוך אווירה של מחנק, של מועקה, של עננים כבדים הטומנים אסון והנה הם תלויים ממש על ראשם של בני משפחת קלמן-יפה. אווירתו של המחזה, מיתחו הדרמטי המופרז - ללא הפוגת נשימה כמעט - קצבו העצבני, כל אלה אינם מסייעים למגמתו הרצוייה והטובה של המחבר אלא פוגעים בה. ההתנגשות הבולטת ש"בליל סופה" היא זו של הדור הוותיק המאמין, המשוגע לקרקע ועבודה והדור הצעיר הבז לרומנטיקה והמחפש חיים קלים ונוחים יותר.

אינני מפקפק בכך שיש במחזה הגנה על ערכים חלוציים, על צמידות לקרקע ולעבודת האדמה. המחזה מרמז על שאלת האדמות הנטושות ועל גורלם של אנשי המעברות המחפשים פתרון של קבע למשפחותיהם. המחזה מעלה מחדש ביקורת חריפה על מעגלי השחיתות המתרחבים והולכים בישוב. ומעל לכל - הוא מאותת את סכנת הגבולות, שאין בהם די יהודים והוא מבליט את אחת השאלות החוזרות ומחמירות ביצירתינו הספרותית את סכנת הניגוד בין אבות ובנים שעה ששילוב הדורות במאמץ החלוצי הוא הערובה היחידה לקידום משימת השחרור של העם.

משחקו של רודנסקי, בתפקיד קלמן-יפה, משכנע, גורף - עליו האחריות לגודש המתיחות העצבנות והטון הגבוה. מישא אשרוב, כשלמה הבן, עיצב דמות ברורה ועקיבה, דמות המשחק הטובה ביותר באותו ליל הקונפליקט והאסון. גובינסקא ידעה להבליט במידה הנכונה את עייפות האם בתפקידה הקשה ואילו דליה פרידלנד, כבת המשפחה, הביאה מעט קלות ותום לב נאה לזירת הסכסוכים.