שחור על גבי לבן
- הצגה מספר: 149
- הצגת בכורה: 29/12/1956
- מספר הצגות שהועלו: 51
יוצרים
- מאת: אפרים קישון
- בימוי: יואל זילברג
- תפאורה ותלבושות: פאול לוי
- מוסיקה: משה וילנסקי
- פזמונים: אורי סלע
- תנועה: שלמה בכר
- תאורה: נתן פנטורין
שחקנים
- צדיק צימוק: רפאל קלצ'קין
- צלופנה: תמרה רובינס
- צינה: גילה אלמגור-אגמון
- צנון: שלמה בר שביט
- ציבלה: שמואל סגל
- זמר נודד: יצחק (איז'ו) ברקת, אלברט כהן
- אבישלג שבולת: מישא אשרוב
- שמפו: אלישבע מיכאלי
- שירה: בת-שבע דר
- שלג: אברהם ניניו
- גרעינה: יונה עטרי
על ההצגה
המחזה מספר על זוג אוהבים : עכברה לבנה ועכברון אפור. אביה של העכברה הלבנה הוא "עכבר מתקדם" אך כשהוא מגלה שבתו רוצה להינשא ל"אפור".....
העכברים הלבנים משוכנעים שהאדם ברא את העכבר הלבן בצלמו ובדמותו, אך כשמתגלה להם כי האדם שגר מעל לחור שלהם הוא...שחור הם משנים את דעתם ומאשרים את הנישואים עם האפורים.
פגישת שתי המשפחות מולידה מצבים קומיים רבים : שני הצדדים עושים מאמץ כדי לסיים את המפגש בשלום, אולם כאשר פורץ ריב בין הצדדים האם גבינה בסוכר או גבינה בבצל היא הטובה ביותר, גורף הריב בשאלה עקרונית כזו את הכל, כולל את הזוג הצעיר.
רק יללת החתול, האויב המשותף האורב מבחוץ, משכנעת שלמרות הכל האחדות הכרחית.
"כמה דברים על חידוש שנתחדש : בשעה שהמבקר בהצגה זו נוטל את התכניה בידו, מסתבר לו שבעשיית ההצגה נוסף שותף שעד כה לא הכרנוהו בעולם התיאטרון בארץ - איש "יחסי ציבור ועיתונות". ביוזמתו, מן הסתם, אנו קוראים במקום החשוב ביותר בתכניה, כי "אין לעשן באולם" וכי "הגבירות מתבקשות להסיר את כובעיהן בעת ההצגה", וכי "הנהלת התיאטרון איננה אחראית לבגדים או חפצים של מבקרי ההצגה".
נאה ויאה. רק אחת לא אדע : מניין יקחו אצלנו את הגבירות בעלות הכובעים בשביל להסירם ? . גם בשאר פרקי המבוא, המשתרע על למעלה מעשרה עמודים, אנו מוצאים פרטים מלאי עניין : על הבמאי זילברג מסופר לנו שהוא "פנים חדשות" ואף על פי כן "כשרונו כבר הוכר". רקע רב גווני אנו מוצאים אצל הכוריאוגרף שלמה בכר ש"נתחנך במשמר העמק, רקד ריקודים ספרדיים בצה"ל, התניע את הקופים ב"פאוסט" וכעת, כלשון התכניה, "מקופים - לעכברים".
בהצגה זו אנו פוגשים עוד אחד מחניכי משמר העמק - שלמה בר שביט. על שמוליק סגל אנו למדים לדעת כי הוא קונדס וכי להוריו יש מסעדה בחיפה ברחוב ביאליק 15. "מישה אשרוב בדרכו מבוכרה לארץ, נדד ארבעה ימים וארבעה לילות ברגל בשביל להגיע "דרך מדבר סוריה לארץ ישראל". אברהם ניניו נולד באלסנדריה כבן להורים "ספרדים טהורים" ויש לו "עשרים וארבע יונים ובן קט.
אלישבע מיכאלי, חניכת כפר הילדים שפייה "פרסומה בא לה עם עיצוב מרגו הזונה ב"אלדורדו".
יש כאן חיקוי מגוחך לרוח האמריקנית שהיא טבעית אולי בשעה שהיא צומחת על הקרקע האמריקנית, אבל זרה ומוזרה לחלוטין אצלנו.
נחמן בן-עמי. "על המשמר". 11.01.1957
תמונות מהצגה
ביקורות
"קישון מציג כאן את בעיית העדות בארץ, פירודן ומיזוגן בדרך השאלה על גבי עכברים. הרעיון, כפי שהמחבר כותב בהקדמתו, הוא ישן נושן והוא שימש תמיד איצטלה לסופרים שביקשו לגעת בנקודות העדינות ביותר של חיי החברה, שהתיאור הישיר היה יוצא בהן בוטה, פוגעני ועל כן ראו הכרח להפוך את הנפשות הפעלות לדמויות מעולם החי.
מניעיו של קישון בכתיבת המחזה ראויים לשבח אולם למרבה הצער גם בלבושו המושאל יצא המחזה מחוספס למדי. האלגוריה שקופה כל כך, שהיא חדלה להיות אלגוריה ואנו תמהים לשם מה תפרו לשחקנים זנבות לאחוריים. זהו ערב של "עכברא, חורא ושונרא" שהוכנסו במעגל של 'חד גדיא' והאוהב לצחוק - צוחק".