אנה כריסטי

"כנראה שזיקתו של במאי אמריקאי אחד, היי קיילוס לאו'ניל, היא אשר זיכתנו בהצגת 'אנה כריסטי'. ואם להקדים סיכום לפירוט - נאמר שהייתה זו בכללה הצגה מאיכות זו שאנו מבקשים ומקווים לראות ב'הבימה' : הצגה מגובשת ורצינית תוך הדגשת משחק מעמיק וחושפני מתוך יחס כבוד לטקסט ומתוך התנזרות מאפקטים תיאטרליים מזוייפים. אם יש עוד מי שמפקפק בכך שאהרון מסקין הוא שחקן גדול ואישיות בימתית נדירה בדורו - יבוא ויראה את כריס כריסטופרסון שלו.

דמות שורשית מושלמת, בכל ניב ובכל זיע שלה, מרעידה את כל נימי הלב באמת הגדולה שלה, הגורלית, המגומגמת. דמות בימתית שנוצרים אותה בלב כאחד הזכרונות היקרים. אין ספק שמרים זוהר מילאה בהצגה זו את הקשה והמסובך שבתפקידיה וניכר שהשקיעה בו הרבה מחשבה ועוד יותר מכך - רגש כן ועדין ונאמנות מסורה. יש לברך אותה ואת התיאטרון על ההתקדמות הרבה והמבורכת שאיפשר לה התפקיד הזה ושבוודאי תיתן אותותיה בעתיד.

באישיותו המשחקית של נחום בוכמן יש יסודות המאפשרים לו להזדהות בשלמותעםדמותו שלהימאי הצעיר, מאט ברק. עמקות ההרגשה שלו וההתמזגות האורגנית של הביטוי המוחשי והחיצוני של הדמות עם ביטויה הנפשי, הפנימי - הופכים את תפקידו לאחד המושלמים ביותר בשורת תפקידיו. בת-עמי בתפקיד הקטן יותר, חברתו הסלחנית, הפקחית והנוקשה למראית עין של כריס, עיצבה את הדמות בכנות משכנעת, בחום האנושי הרב, בהומור בריא ובהקפדה מצויינת על פרטים.

"מדוכא נוכח אפסותם של בני תמותה, אך אסיר תודה על כמה רגעי התעלות נרגשים, יוצא אתה מן האולם שעדיין מהדהדות בו התשואות הרמות. בהכרה שראית תיאטרון אמיתי. 'הבימה' הפקידה את ההצגה בידי כוחות מעולים, התרגום בידי המשורר רפאל אליעז, התפאורה בידי ארנון אדר, ההצגה בידי היי קיילוס. אנושיותו הרבה, המחממת של אהרון מסקין, שיוותה את הגורל הטראגי לדמות האב, הנתון בין שתי רעות ואינו יודע איזו קשה מן האחרת. נחום בוכמן כמאט, הצליח כתמיד לתת ביטוי חזק למתרחש בתוך חזהו הגועש.

מרים זוהר עטורת זיו רעמתה הזהובה, משכנעת וכובשת בשיאי תפקידה. בת-עמי יצרה דמות אנושית, נוגעת על לב כמרתה אואן. ול'הבימה' נוספת הצגה הראויה לבמתה.