רצח החפים מפשע
- הצגה מספר: 153
- הצגת בכורה: 10/01/1957
- מספר הצגות שהועלו: 22
יוצרים
- מאת: וויליאם סארויאן
- תרגום: יעקב אורלנד
- בימוי: פיטר פריי
- תפאורה ותלבושות: יוסל ברגנר, אוריאל כהנא, פיטר פריי
- מוסיקה: גארי ברתיני
שחקנים
- ארצ'י: נחום בוכמן
- רוז: עדה טל (טרייבמן), שושנה רביד
- שומר א': אברהם פורמן
- שומר ב': דוד רם
- איש השלטון: מישא אשרוב
- קטיגור: שלמה ברטונוב
- סניגור: ישראל רובינצ'יק
- רשם: דוד ברוך
- אדוארד אלינגטון: פסח גוטמרק
- השופט: חיים אמיתי
- איש זקן: יהודה רובינשטיין
- ג'וזף מור: יהודה אפרוני
- מאי פולי: שושנה דואר
- אישה: שושנה דואר
- ג'פרי ג'ונסון: ארי קוטאי
- נערה: רות שאלק
- אנדרו אברנאתי: יוסי בנאי
- סטיפן לוקהד: יהודה אפרוני
- אנטוני ביקון: יעקב בן-בסט
- גורדון פיצ'אם: שמואל עצמון
- דורה לקינגסטון: טניה פרס
- סמואל קרופיט: יהודה רובינשטיין
- ליאנדר לופורד: יצחק (איז'ו) ברקת
- ג'ון דלמאייר: יהודה בקשי, יהושע טייכר
על ההצגה
המחזה עוסק בסיוט שברודנות ובהוקעת האבסורד של בתי דין לצדק שהכוח נמצא אך ורק בידיהם.
מסבאתו של ארצ'י קרוקשאנק הופכת לבית דין צדק של רפובליקת העם. הנאשמים נכנסים ויוצאים במהירות. בתוך המסבאה הם נשפטים, במגרש החניה המוקף בחומות גבוהות, מתבצע גזר הדין. הופעתם של קטיגור, וחבר מושבעים הינה פורמלית וריקה מתוכן וגורלו של כל נאשם ידוע מראש. בזה אחר זה יוצאים ונכנסים משורר, סטודנט, יצאנית, פועל מובטל וילד. את הטקס מנהל קצין צבא נוקשה וציני היודע שגורלו הוא כגורל הנאשמים.
לפתע מתקבלת פקודה שרירותית : הנאשמים יתפסו את מקומותיהם של אנשי בית הדין. כעבור שעה מתקבלת פקודה שניה, לשוב ולהתחלף. ממש כמו משחק ילדים ללא תכלית. בכול אותו הזמן נעות ברקע הבמה דמויות צבאיות חבושות קסדות מאיימות הנושאות דגל שחור ונשמעים מטחי יריות וקריאות קצובות במקהלה.
תמונות מהצגה
ביקורות
"בתכניה סופר לנו שסארויאן כתב מחזה זה תחת השפעתן ורושמן של חקירות ועדת הסנאטור מקארתי והמשפטים שבאו בעקבותיהן ושמפני כך לא הוצג על במות ברודווי. יש משהו מעורר אהדה בעצם העובדה שמחזאי בן ימינו מתרגש מתופעות הרודנות בארצו ובארצות אחרות. בצד הנאיביות של סארויאן מתגלית בהצגה נאיביות מסוימת של הבמאי ואלמלא חששנו מהכללות, היינו אומרים שקיימת כנראה נאיביות ספציפית אמריקאית, חוסר בשלות בכל הנוגע לעניינים מדיניים-רעיוניים.
פיטר פריי - מן הבמאים הנערצים עליי ביותר, העמיד הצגה מגובשת, תיאטרלית, טובה ובקצב הנאות. התפאורה הנפלאה של יוסל ברגנר, התאורה, הקיצוב - הכל עשוי ביד אמן ובעל מקצוע. נחום בוכמן בתפקיד בעל המסבאה, משכיל שוב לכבוש אותנו ללא סייגים בפשטותו ובאנושיותו. עדה טל בתפקיד היצאנית רוז, שיוותה לתפקידה נימה רגישה ועדינה נוגעת ללב. ואילו שושנה רביד, הכפילה בתפקיד זה - ניסתה לבנות את התפקיד על נימת נוקשות מסויימת שאינה הולמת את דמותה.
שושנה דואר הוכיחה שוב כבפעמים קודמות לפני כן את כשרונה הרב, את כנותה ואת חום ליבה. מישה אשרוב חזר כאן על הצלחתו ב'מרד על הקיין' -בשתיקותיו כבדיבורו היה רווי מתח, קצב והתרגשות פנימית מצויינת. השחקנים האחרים ובייחוד כמה מהצעירים הגיעו בהצגה זו להישגים הנאותים ביותר בדרכם בתיאטרון עד כה.