ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
נשף הגנבים
- הצגה מספר: 154
- הצגת בכורה: 26/10/1957
- מספר הצגות שהועלו: 33
יוצרים
- מאת: ז'אן אנוי
- תרגום: מנשה לוין
- בימוי: הַיי קֶיילוּס
- תפאורה ותלבושות: ארנון אדר
- מוסיקה: משה לוסטיג
- תנועה: הַיי קֶיילוּס, גרטרוד קראוס
שחקנים
- פטרבונו: רפאל קלצ'קין
- גוסטאב: שלמה בר שביט
- הקטור: אברהם אבירם
- לורד אדגארד: אבנר חזקיהו
- ליידי הארף: תמרה רובינס
- ז'וליאט: גילה אלמגור-אגמון
- אווה: אלישבע מיכאלי
- דופון דופור האב: דוד ורדי
- דופון דופור הבן: אברהם ניניו
- כרוז העיר: אלברט כהן
- שוטרים: שלמה בכר, נפתלי יבין בינשטוק, אלברט כהן
- אומנת: אהובה ענברי
- ילדה: רבקה אילני, נאוה רוטנברג, נאוה רימון
- מוסיקאי: יגאל קלאוז
- עיוור: יאיר אליקים
- ג'גולו: אמנון צ'יזיק
- זוג צעיר: אליהו גרא, צלילה פוז'יצקר
- נערה: שושנה דואר
על ההצגה
זהו משל אירוני על החיים כבמת תיאטרון. פקחות מעודנת וחריפה, סמכות בלתי מעורערת של תחושה אריסטוקרטית מרוממים את המחזה למעמד של טירוף.
העלילה מספרת על שלושה גנבים המתנכלים לכמה גבירות עשירות ואופנתיות. שלושת הגנבים מצליחים, איך שהוא, להיכנס לבית קורבנותיהן. שם מתרחשות קנוניות והתרחשויות משעשעות ביותר.
תמונות מהצגה
ביקורות
"נשף הגנבים" שייך למסורת הגדולה - איטלקית צרפתית, מסורת של קומדיה - פארסה, קומדיה בלט, ז'אנר שהצרפתים מבקשים להחייתו בימינו - ואנוויי הוא וירטואוז בו. הוא יורד לעיתים עד ללאביש ומצד שני מתרומם בו עד לקומדיה רצינית יותר - של מוריבו ומתוך בטחון וידיעה, קנה לעצמו חירות להסיג תחומים, לערבב תחומים, להיות ציני וסנטימנטלי כאחד, שובב ורציני - ועל הכל איש תיאטרון שהבמה מעוררת בו שכרון, רצון למצוא חן ולהינות.
התפאורות של ארנון אדר, משרות רוח עליזה, מציירות את הרקע הצבעוני מושך הלב, למחופשים למניהם. וכן התלבושות והתנועה הכוריאוגרפית בסצינות של פנטומימה, ניכרת בהם ידה האמונה של גרטרוד קראוס. הבמאי היי קיילוס, כשרונו, מגמתו האמנותית, ניכרות יותר בדרמה מאשר בקומדיה קלה מסוג זה.
רפאל קלצ'קין ותמר רובינס, קרובים יותר מן האחרים לסגנון הנכון של הצגה זו. שלמה בר-שביט וגילה אלמגור, מבצעים את תפקידי גוסטב וג'ולייט בחן ובחמימות. אבנר חזקיהו איננו לורד אנגלי - אך הוא משעשע.