האם

"יורשה נא לי לא להיות הערב מבקר תיאטרון, אלא מבקר בתיאטרון. אחד מני רבים הזוכרים עדיין את 'האם' לצ'אפק מלפני למעלה מעשרים שנה. הזוכרים עדיין את רובינא מ'האם' מאותם ימים. יורשה נא לי איפוא להודות להשגחה על כי לאחר זמן כה ממושך זכיתי לראות שוב את רובינא באותו תפקיד עצמו. על כי כולנו זוכים לראותה בקרבנו כשאין היא מסכימה, בשום מחיר, "לרדת מן הבמה", להפרד מן המקצוע שהיה והינו כל תוכן חייה. יורשה נא לי להודות לרובינא על נוכחותה על הבמה כשחקנית דגולה וכהאמהית שבכל האמהות שנזדמן לי לראות על במה.

אודה : לא אותה אם הופיעה הערב לפנינו, לא אותה אם מלפני שתי עשרות שנים, כי אם אם אחרת שהדרת השיבה אינה לה אך נוי של פאה נוכרית בלבד, אלא עטרת טבעית. יש שחקנים ושחקניות, גם בני הדור הצעיר, שלמענם מקצוע הבמה הוא קודש הקודשים. למען רובינא הבמה היא דבר שאוהבים אותו " בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך". ועל כן, לא אפליג בניתוחי ניתוחים ולא אאחז בציון סגולות ומגבלות.

סגולותיה של רובינא מי יספרן. מגבלותיה הן מגבלות גורלו של האדם עלי אדמות. אך עצם היותה רובינא גם כיום, בכל מהות דמותה החד פעמית, היא עידוד לנו, לכולנו, על השנים שחלפו, על הימים שאינם. ועל כן, הבה ונאחל לה, לגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי, עוד שנות בריאות רבות, בהן תעניק לנו את השמחה לראותה בקרבנו ואנו נעניק לה אותה חמימות שבידידות שאמן בגילה כה זקוק לה ! אותה אסירות תודה על כל אשר העניק לנו כשרונה משך שנים רבות.

"ההצגה המחודשת של 'האם' ב'הבימה' מרטיטה את הצופים בדיוק כמו לפני 25 שנים כשהועלתה לראשונה בשלהי 39. אז כבר כבשו קלגסי היטלר את פולין וערכו את הפרוגרומים הראשונים ביהודים, שבשרו את ראשית ההשמדה. הצגת 'האם' הייתה לכן אזהרה בשעתה. את מחזהו הפצפיסטי של קארל צ'אפק ביים צבי פרידלנד וההצגה המחודשת מאוששת ומוצגת היטב גם לאחר שנים רבות כל כך.

את הקצין שהיה פעם בעלה של האם, מגלם רפאל קלצ'קין במידת האיפוק הדרושה. הוא בן זוג נאות לרובינא. טובים גם מעצבי דמויות הבנים, בייחוד נחום בוכמן, נסים עזיקרי, ישראל רובינצ'יק ואמנון מסקין.חנה רובינא מפיכה רוח חיים חדשה בדמות האם ומשחק ממש גורף אחריו את הצופה בעוצמת הבעתו. רובינא כאילו חידשה את נעוריה בהצגה המחודשת.