יוצרים
- מאת: קארל צ'אפק
- תרגום: אביגדור המאירי
- בימוי: צבי פרידלנד
- תפאורה ותלבושות: עמנואל לופטגלס
- מוסיקה: פורדהאוז בן ציסי
שחקנים
- האם: חנה רובינא
- האב: מנחם גנסין
- אנדריאס: ארי ורשבר
- גאורג: שלמה ברוק
- קורנל: רפאל קלצ'קין
- פטר: ארי קוטאי
- טוני: פאני ליוביץ'
- קרייני רדיו: שושנה דואר, בתיה לנצט
על ההצגה
המחזה עוסק במשפחה שכולה. האב נפל כקצין במלחמה לפני 17 שנה, אך דמותו וזכרו מרחפים בבית. האם , שנשארה לטפל בחמשת בניהם, מנסה להסיח את דעתם מיצר ההרפתקנות והרצון לקחת חלק במלחמה. הגורל מתאכזר לרצון האם ופועל נגדה. בנה הבכור, הרופא, מוצא את מותו במלחמתו בקדחת הצהובה. השני, טייס, נפגע תוך נסיון להשיג טיסה במהירות שיא. השלישי נקטל במלחמת האזרחים והרביעי אינו שב מאותו שדה קרב.
ארבעה בנים שכלה האם. ארבעה גיבורים. לשם מה? "והחיים עצמם וזכות קיום המשפחה - היכן ?" שואלת האם ותולה את תקוותה בבן הזקונים,טוני, שנותר בבית משום שאופיו שונה משאר האחים. אך לשווא. בתום מלחמת האזרחים, מותקפת הארץ על ידי האוייב והעם נקרא להתייצב לדגל. נפשו של הבן הצעיר כמהה להתנדב כאחיו הגיבורים, אך האם ביאושה מסרבת בתוקף. רק כאשר היא שומעת ברדיו כי ילדי בית ספר הותקפו ונהרגו היא מוסרת נשק בידו של טוני ומצווה - "לך!". טוני הולך, וכמו אחיו הגדולים לא שב מן הקרב.
משהו על ההד הציבורי שעוררה הצגת האם ניתן ללמוד מן הידיעה הבאה שהופיעה בעיתון "דבר" ביום - 17 ביוני 1940:
"הערב בשעה 20:30, במוגרבי הצגת החמישים של "האם" לקארל צ'אפק. מחזה זה זכה להצלחה בלתי רגילה בגלל האקטואליות הרבה. זו הפעםהראשונה שמחזה מגיע תוך מחצית עונה לחמישים הצגות (הצגת הבכורה התקיימה בתחילת דצמבר) מהן 25 הצגות בתל אביב, והשאר בערים ובמושבות הארץ. מספר הכרטיסים מגיע ל32.283, מהם 12.483 בתל אביב ו19.800 מחוצה לה. לפי זה הגיע מספר המבקרים במחזה זה לשיא לעומת יתר מחזות העונה. להצגת "האם" עוד נכונו בשלב זה חיים אורכים שכן היא הוצגה 107 פעמים. הישג מרשים ביותר ביישוב הארצישראלי של 1939-40.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הבמאי צבי פרידלנד השיג הפעם שיא בבימויו ב"הבימה". אין זה מן הדברים הקלים לאחסן חיים ומתים באכסניה אחת ולערבבן יחד עם זאת לא לטשטש את הגבולין בינהם. ופרידלנד הצליח לעורר אצל המסתכלים את ההרגשה כי אכן יש מהמציאות בכל השיח הזה בין האם והמתים".
"יש אמת רבה במערכה הראשונה, בשיחה של האלמנה והאם השכולה עם מתיה. זכות גדולה כאן לבמאי צבי פרידלנד אשר עשה את המעבר פשוט אנושי ומתקבל על הדעת. לא קל להעלות מתים על הבמה. איש מאיתנו איננו יודע בעצם, מה לעשות בהם עד כי יהיו חלק מאיתנו. ואם אף על פי כן מתגברת "הבימה" על הקושי הזה והבמאי פרידלנד מצליח להעלות את הטון הכללי על רמה ולהחזיק תשומת לב הקהל, את השתתפותו והתרגשותו, אין זה מעשה קטן כלל."