חג הסנדלרים
- הצגה מספר: 249
- הצגת בכורה: 01/03/1970
- מספר הצגות שהועלו: 35
יוצרים
- מאת: תומס דקר
- הדרכת השירה: פולדי שצמן
- תרגום: דן אלמגור
- בימוי: דיויד ויליאם
- תפאורה ותלבושות: אדריאן ווקס
- מוסיקה: נועם שריף
- תנועה: רינה שחם
שחקנים
- דוכס לינקולן: דוריאן ארויו
- סיר רוג'ר אוטלי: אברהם רונאי
- לוול: ברוך ברקין
- רולנד לייסי: ישראל בידרמן
- אסקין: רולף ברין
- סימון אירי: שרגא פרידמן
- מארג'רי אייר: ליא קניג
- הודג': אליעזר יונג
- פירק: יעקב בודו
- ג'יין: נעמי בלומנטל
- ראלף דמפורט: חיים באשי
- סיסלי בומטרינקט: עדה טל (טרייבמן)
- דודג'ר: פנחס גולדברג
- רוז: אביבה אפל
- סיביל: יעל דרויאנוב
- פיטר: סמי אוחיון
- המון: יחיאל אמיר
- וורנר: אשר צרפתי
- קפיטן הולנדר: ארי קוטאי
- סקוט: חיים אמיתי
- משרתים של המון: שי דנון, משה ינאי, יצחק קלוגר
- המלך: רפי נתן
- סנדלרים: יעקב אשכנזי, צבי ירון, משה כליף, אברהם סלקטר
- משרתות: עדה ספיר, חנה פילצר
על ההצגה
לונדון, 1600. בין המגוייסים לקרב עם צרפת, רולנד לייסי, דודנו של דוכס לבית לינקול וראלף דמפורט, סנדלר צעיר מבית המלאכה של סימון איר. סימון איר מבקש מלייסי לשחרר את הסנדלר משום שלא מזמן התחתן. לייסי מסרב וראלף יוצא לחזית. כדי לדחות את צאתו למלחמה ולשמור על יחסי האהבה שלו עם רוז, בתו של ראש עיריית לונדון, לייסי מציג את עצמו כסנדלר ומתקבל לבית המלאכה של סימון איר תחת השם הנס מוילטר. ראש העיר והדוכס לבית לינקולן מנסים לשדל את רוז שלא תינשא לרולנד לייסי. הם מציעים לה שתנשא לאזרח לונדון בשם המון. רוז מסרבת. בינתיים, מתעשר סימון איר ונבחר לשריף של לונדון. את ניהול בית המלאכה מקבל עוזרו הודג'. כשנודע ללינקולן, שלייסי לא הגיע לשדה הקרב, הוא שולח מרגלים לגלות את מקום מחבואו.
ראלף שב מהמלחמה שבה איבד את רגלו. הוא חוזר לבית המלאכה של סימון איר, אך אינו מוצא את ג'ין, אשתו, שבינתיים הפכה לתופרת. המון, המחזר אחריה, מגלה את שם בעלה ומציג לה רשימת נופלים בקרב שבה מופיע שמו. בייאושה מסכימה ג'ין להינשא לו. סימון, שנבחר לראש עיריית לונדון, עוזר לרוז וללייסי-הנס להינשא בחשאי. לינקולן וראש העיר לשעבר, מגלים באיחור את מה שהתרחש ואינם מצליחים לבטל את נישואיהם. ראלף וג'יין מוצאים אחד את השני ומאושרים להיות מאוחדים שוב. סימון איר עורך מסיבה גדולה לכל הסנדלרים. למסיבה מגיע המלך ובהשתדלותו לטובת האוהבים, סולח המלך ללייסי על עריקתו ממילוי חובתו כחייל. כטוב לבו של המלך בחגיגה, הוא מעניק לסימון איר זכויות מסחר מיוחדות ונשאר לחגוג יחד עם הסנדלרים במסיבתם.
סוף טוב, הכל טוב.
"סיימון אייר - הוא מסוג התפקידים שצריך לסחוב אותם. זה תפקיד שצריך להדהיר אותו, וכל עוד אינך נפגש עם הקהל - אינך יודע את מידת הדהירה. בחזרות האחרונות, כולל בהצגה השנייה והשלישית, אתה עושה הכל ב'גאלופ'. רק אחרי הפגישה עם הקהל מתעורר כוח השיפוט העצמי שלך, ומגיעות אליך גם הערות קטנות וספציפיות של הבימאי היושב באולם. ואז אתה יודע איפה להאט, ולקראת מה לשמור את האנרגיה במלואה. יש סצינות הנושאות אותך, ואז נדרש ממך פחות מאמץ. אבל יש סצינות אשר אתה נושא אותן על כתפיך, ועליך לשמור על יתרת כוח. הדבר קורה יותר בקומדיות, כי ההתמודדות עם הקהל נעשית תוך כדי הצגה. יכול להיות שברבות הימים אדע אם אהבתי את סיימון אייר מ'חג הסנדלרים'. אני יכול לומר רק שאני נהנה לשחק אותו. זה ששחקנים אומרים שהם אוהבים את התפקיד האחרון שהם משחקים - זה נובע מכך ששחקנים הם 'ילדי ההווה'.
שרגא פרידמן, ערב בכורת "חג הסנדלרים"
ארבעה חודשים לאחר כתיבת שורות אלו, הלך לעולמו השחקן שרגא פרידמן והוא בן 46.
תמונות מהצגה
ביקורות
"לעניין הפתיחה החגיגית של בית "הבימה" המחודש נתייחס במאמר נפרד. נותר רק לומר שלאחר דברי פתיחה נרגשים ומעמד לאומי מכובד, עלה המסך על מחזהו המיובש של תומס דקר שאפילו בימיו לא נחשב לדרמטורג חשוב מידי ובן ג'ונסון ידע לגחך עליו כדבעי. אבל תפאורה מפוארת כן בנו. הצייר אדריאן ווקס רצה להדהים אותנו ובנה לכבודנו תפאורה מפוארת מאוד. אמנם היו שלוש במות מסתובבות והיה עושר רב, אבל התפאורה הדבר היחיד שבלט בערב הגדול - הייתה עשירה ומיותרת.
באשר למחזה, אין לי הרבה מה לומר. זהו מחזה מיושן ומשעמם. ההצגה של וויליאמס הייתה שגרתית, איטית ומייגעת. היו רגעי משחק יפים של שרגא פרידמן שלרוב היה אומלל בתוך כל המהומה. היו כמה רגעים אנושיים של נעמי גרינבאום, של אברהם רונאי או ישראל בידרמן או אליעזר יונג - הוא בלט לטובה. אבל כל זה בשביל מה ? אלוהי הסולייה יודע.