חברים מספרים על ג'ימי

שם המחזה, כשם הספר עליו הוא מבוסס. ג'ימי, שנולד בחיפה, נפל בהרי ירושלים, בקרבות מלחמת השחרור.   על פי נטיות ליבו, היה ג'ימי אנטי-גיבור מובהק - כנר ומשורר בכוח. על פי תנאי הזמן ותביעותיו - לוחם.   בדומה לספר, גם המחזה עשוי פסיפס של תמונות, כפי שספרו עליו רעיו אחרי מותו.   עלילת חייו השסועה מתמקדת בשני מישורים : עולם הבית והאם, כשציורי אביו - מנחם שמי  - משמשים לו כרקע ; ועולם ההכשרה והקיבוץ.   המערכה הראשונה עומדת באורם של הילדות והבית, מחד, ושל ההווי המיוחד לימים ההם באוהלי הפלמ"ח, מאידך.  

המערכה השניה עומדת בצילה של המלחמה. ככל שאנחנו מתרחקים לתוך הוויתה, מתברר כי בעצם דבר לא השתנה בין עימותיו של הדור ההוא עם זמנו ודורו של ג'ימי וחבריו עם זמנם, ומהות מלחמת העבר ומלחמת ההווה - אחת היא.    

שיר מתוך ההצגה :  

עברו עשרים שנה מזמן, מזמן פרקו את הפלמ"ח,
מן המדורות לא נשאר אפילו אפר. פרח, איננו, זהו זה.
נשכח, רק נשמתו צרורה בצרור הספר.  
מאז הכל שונה, עברו עשרים שנה...
בכל זאת שום דבר לא נשתנה בינתיים.  
שלושה צרורות ירו עלי קברו וגשמי הספד, אשר הדמיעו עין.
אך כשהלכו - ניער את עפרו, שפשף עיניו וקם על הרגליים.  
סביב הכל שונה, עברו עשרים שנה...
ובכל זאת שום דבר לא נשתנה בינתיים.  
מאז תמיד שומעים פה את קולו, בפגישות רעים קורא בדיחות ביניים, כאילו גם אנחנו בני גילו ושום דבר לא נשתנה בינתיים.