הורדוס ומרים

"מחזהו של פרידריך הבל ,המשורר והמחזאי הגרמני מהמאה ה - 19, הכתוב בנעימה הרומנטית של תקופתו ושהעלילה ההסטורית משמשת בו בעיקר רקע לקונפליקט רגשי אידאי בין אהבתה של מרים החשמונאית כאישה וכבודה - כאדם יותר מאשר כמלכה - לבין אהבת הורדוס. הצגה זו לא זכתה בבימויו של אנדז'י שפיאנסקי לטיפול שיכול היה לנער ממנו את אבק השנים. אמנם יש כאן נסיון להאיר את נושא העריצות באור אקטואלי, אך הרמז עבה כל כך עד כי אין הכוונה קולעת למטרה.

בימויו של שפיאנסקי בנוי על הדגשות בקווים גסים, מגושמים, המוריקים את המחזה אפילו מהפיוט המסוים שנמצא בו. גם מבחינת עיצוב הדמויות, יש כאן כשלון רב. בראש ובראשונה הורדוס. מיכאל ורשביאק שהוא אמנם צעיר מוכשר, לא היה בכוחו להרים דמות זו. הורדוס שלו אינו עריץ בעל יד חזקה. זהו נער חלוש והיסטרי ואין בו כדי להסביר את אהבתה הכבירה של מרים אליו ואף לא את האמון שהקיסרים הרומיים נותנים בו.

קרן האור היחידה היא לבנה פינקלשטיין בתפקיד מרים. שידעה מדי פעם להתעלות מעל המסגרת שהוכתבה להצגה וכח משחקה הצליח להביא לפעמים למומנטים דרמטיים. גם ישראל רובינצ'יק עיצב היטב את דמות סואמוס המשלם בראשו על נאמנותו למלך ולמלכה.

"ההצגה אינה שיא המקוריות. זהו סיפור שלא חודש כהלכה. אך אם נתעלם מכך, נודה כי הסיפור המתואר אינו נטול עניין ומרכז את תשומת לב הקהל מסביב לנעשה על הבמה למרות גילו המופלג של המחזה. לבנה פינקלשטיין הייתה מרים נאה, מזרחית, אשה ששלהבת האהבה הבוערת בה אל בעלה תתעלם כמעט ממעשי הרצח שעשה ביקיריה. היא דיברה בחן, אך לא הייתה מלכותית בדיבורה. היא נעה על הבמה בנוי, אך הייתה חסרת הדר מלכות. ישראל רובינצ'יק היה סואמוס מצויין לאורך כל ההצגה.

ברוך ברקין היה טיטוס בעל הופעה וטבעיות ויחד עם זה שמר על מידה של עליונות. הבמאי אנדז'י שפיאנסקי בנה הצגה חסרת מקוריות, אך היטב בקיצובה. המאורעות התרחשו על הבמה במהירות, שלא השאירה מקום להירהורי שעמום. הצגה טובה לבתי הספר, בה ילמדו התלמידים פרק מן ההיסטוריה היהודית באספקלריה דקורטיבת.