חתולה על גג פח לוהט

"השתתפתי הפעם לא בבכורה אלא במה שקוראים הצגה "מכורה". כנראה לועדי עובדים של ארגונים ציבוריים. יכולתי איפוא לעקוב אחר תגובתו של קהל הקרוי רגיל. במיוחד עניינה אותי בעית "התיישנותו" של מחזה שנכתב ב-1955, הרחוק כבר במידה לא קטנה מן המודרניזם של ימינו. והנה, קהל זה נראה רתוק למתרחש על הבמה ומגיב במתח לכל שיג ושיח. רושם אני זאת כ"פלוס" בהצגה זו. ידע טנסי וויליאמס את נפש קהלו ולא חסרה במחזה נימה של רדיפת סנסציה. בכל אלה לא נס ליחו ברגשות צופיו ותגובותיהם.

במצב זה תורם המשחק תרומה בלתי מבוטלת. ואמנם המשחק ב"הבימה" הניח בהחלט את הדעת. אלי כהן הבן - הבן השוקע בשכרות - צעד צעד נוסף ומהנה לקראת איפוק וגילום משכנע. דליה פרידלנד - אשתו - שלטה במעין עדנות על המונולוגים הארוכים שהיא זועקת לאוזניו הערלות של בעלה המתנכר לה. שמעון פינקל - האב - עריץ במשפחתו, יצרי בתאוותיו המזדקנות, אף הוא ידע להיות סמכותי וגס.

שושנה דואר - האם - בלטה מאוד בהתרוצצותה המתמדת בין כניעה לבעלה ושתלטנותה הטבעית המביאה אותה להתפרץ בכל מאורע כפיל בחנות חרסינה. על יעל דרויאנוב - מאי - הוטל תפקיד כפוי טובה של כסילה, רודפת קיטש אסטטי ואכולת קנאה כלפי סובביה והיא עשתה זאת בכשרון. ההצגה, כדאי לראותה, או לראותה מחדש בבימוי טוב וחי של מייקל מיצ'ם ובעברית חסרת כל "ריח" תרגום של תרצה אתר.

"הדמות השלמה והחזקה היחידה בהצגה היא של שמעון פינקל המעצב את תפקיד אבי המשפחה ביכולת המזכירה את ימיו הטובים ביותר. הוא שולט על הבמה ועל הסובבים אותו ולפתע מבינים אנו למה התכוון המחבר. המחזה הפשטני מקבל במשחקו עומק טראגי. כמעט כל הדמויות האחרות משחקות משחק מוטעה, לא נכון ואין אחידות בתפישותיהם. בסיכום : חובבי טנסי וויליאמס, גישתו לחיים ואופן כתיבתו, ימצאו עניין בהצגה בלתי אחידה ומבולבלת מבחינת סגנון וביצוע. הדמויות אינן אמינות ומדכאות . במאמץ כזה ובצוות זה, ניתן היה להעלות מחזה חשוב יותר".