חתולה על גג פח לוהט

"אני נמנית עם אלה שמשתגעים על ריטה. כזמרת, כמבצעת וכאישה מושכת. החתוליות שלה נובעת ממשהו פנימי באישיותה. זה שונה מסתם משחק אירוטי ואינו מותנה במימדי גוף מושלמים. להיפך. פניה הבלתי סמטריים משקפים חמדנות עם מידה של נרקיסיזם. נוכחותה של האישה הנשכנית הקטנה בתפקיד מגי העקרה, ממלאה את כל ההצגה, ורק לעיתים מתנהל על הבימה מאבק של נוכחות בינה לבין יוסי פולק, כביג דדי או בינה לבין ליאת גורן, הגיסה הולדנית המטומטמת. שלישיה מצויינת.

בעזרתו של אורי פסטר מצליחה מגי להעביר את הייחום והאומללות בדרך שמזכה אותה באהדת הצופים, במקום האישה המופרעת וההיסטרית שמתקבלת לעיתים בביצועה שחקניות אחרות. הצוות כולו, רבקה גור,עופר זוהר, חזקיהו בן-ישראל וכל הילדים, עושים עבודה יפה.

"יוסי פולק בתפקיד האב השולט במשפחתו גם לעת גסיסתו, מעצב דמות שלמה ואמינה. זהו אב רציונאלי אפילו בגסות הרוח שלו, חכם מאוד, אנושי וחם. גם ברוך דרור הוא בריק מפוכח ורציונאלי, פתוח מאוד והכאב שלו רך ונעים למגע. רבקה גור בתפקיד ביג מאמה הייתה מצויינת. ריטה נכנסה לבמה בשקט, כמעט כאילו נקלעה לשם במקרה ללא מטרה מיוחדת, ואת צפורני החתול שלפה כאילו לצורכי מניקור. אך זו כפי שהתברר הייתה רק החיצוניות שמגי שלה למדה להתכסות בה ולגונן על עצמה.

במחצית השעה הראשונה של ההצגה - למעשה מונולוג וירטואוזי שבו מגי מציגה את כל מרכיבי המחזה, נושאים ודמויות, ובעיקר את עצמה - הגישה ריטה מלאכת מחשבת של משחק מחושב ומבוקר המוליך אל השיא ואל האמת הגדולה. בזכות המחזה המצויין ונוכחותם של ריטה, רבקה גור, יוסי פולק וברוך דרור, אפשר בהחלט לצאת מההצגה בתחושה טובה.