אויב העם

"יצירתו של איבסן היא רומא של הדרמה המודרנית : 'כל הדרכים מובילות אליה וממנה'. במילים אלו מסיים מרטין לאם את ההקדמה לסיפרו 'הדרמה המודרנית'. תרומתו הגדולה של איבסן לתיאטרון הייתה בזניחה בהדרגה את הדרמטורגיה הרומאנטית ואיתה את לבושה הפיוטי - החרוזים - לטובת הפרוזה המתקרבת אל חיי יום יום כי אין היא עוסקת בגיבורים דווקא אלא באנשים חיים ובבעיותיהם.

רבים ממחזותיו של איבסן עדיין עומדים יציבים מול תמורות הזמן מבחינת בניינם הוירטואוזי, המוטיבציה הפסיכולוגית של גיבוריהם, האמת היסודית של טיעוניהם והאמונה בהכרח המצפוני שבתמורה המתבקשת. מאז כתיבתו של המחזה עברו קרוב למאה שנים, אך אדריכלותו של המחזה, עם כל היותה מיושנת בצורתה, היא עדיין יציבה בבניינה, הן מבחינה פונקציונאלית והן מבחינה פסיכולוגית. והצופה עדיין מגיב בצורה אמוציונאלית אם הבימוי והמשחק הם טובים.

הצטיין במשחק יצחק שילה. זהו אחד התפקידים הטובים ביותר שלו מזה שנים. שילה חדר עד לחדרי ליבו וגווני אופיו של דוקטור שטוקמן ועקביותו בנאמנות לאמת חסרת הפשרות במסגרתה הוא חי. יהודה אפרוני אף הוא בנה את התפקיד הטוב ביותר שנזדמן לי לראותו בו בעשר השנים האחרונות. הוא היה כן עם עצמו, אך לא שלם עם מצפונו. נסים עזיקרי היה עיתונאי המוכן להציע את עצמו לכל מי שישלם יותר. הוא שיחק טוב.

לטובה פרדו היו קטעי משחק טובים. רפאל קלצ'קין שיחק את התפקיד האפיזודי של מורטן קיל באותו תשומת לב שהוא מקדיש לתפקידים חשובים.

"אנו מברכים על השינוי שחל במדיניות הרפרטוארית של 'הבימה'. סוף סוף נבחר מחזה ספרותי דרמטי חזק, בנוי כהלכה, אשר בויים ביד אמונה ומקצועית. סוף סוף ניתן לשחקן ממדרגה ראשונה לגלות את כוחו. אם כי המאבק בין הבימוי והמשחק עדיין נטוש, הרי הבמאי הוא המנהל האמנותי והוא הקובע. זה תיאטרון טוב וההצגה מצדיקה את השם תיאטרון לאומי.

יצחק שילה מוכיח את מלוא כוחו וכשרונו כדוקטור שטוקמן. מזה זמן רב לא ראינו משחק ברמה כה גבוהה. עוזרים לידו יהודה אפרוני במשחק מחושב, עצור, ורב רושם. נסים עזיקרי, העיתונאי העורך הצבוע ואליעזר יונג כבעל בית הדפוס ההפכפך קולעים למטרה. התרגום מוסיף הרבה לאקטואליות המחזה ויוצר את הרושם שנכתב היום ולא לפני מאה שנה. בסיכום זו הצגה מצויינת. אסור להחמיץ !