כובע הקש האיטלקי
- הצגה מספר: 308
- הצגת בכורה: 04/09/1976
- מספר הצגות שהועלו: 162
יוצרים
- מאת: אז'ן לאביש, מארק מישל
- תרגום: נתן אלתרמן
- בימוי: עומרי ניצן
- תפאורה: אריה נבון
- תלבושות: רות דר
- מוסיקה: פולדי שצמן
- עיצוב והדרכה מוסיקאלית: חנה הכהן
- תנועה: גברי לוי
- תאורה: נתן פנטורין
שחקנים
- פארינר: ניסים עזיקרי
- נונקורט: יהודה אפרוני
- הלן: לבנה פינקלשטיין
- וזינה: רפאל קלצ'קין
- בובן: עזרא דגן
- הרוזנת דה שמפיני: ליא קניג
- קלרה הכובענית: טובה פרדו
- אניס: אביבה מרקס
- בופרטאיי: אברהם רונאי
- טארדיבו: אליעזר יונג, שמואל סגל
- אמיל: דוד ברוך
- שוטר: רולף ברין
- פליקס: אסי הנגבי
- וירג'יני: יעל דרויאנוב
- אשיל, שוטר: רפי תבור
- אורחים בחתונה: רבקה בכר אברבוך, אלי גורנשטיין, חנה'לה הנדלר, דודו זר, חיים חובה, שמעון כהן, צרויה להב, אלה מלכין
על ההצגה
בבוקר חתונתו זוכה פדינאר לביקור מפתיע של גברת צעירה והמאהב שלה, קצין תותחים חמום מוח – התובעים ממנו כובע קש חדש במקום זה שנאכל ע"י הסוס שלו. בדיוק אז מגיעים הכלה, אביה וכל עשרים בני משפחתה שבאו מן הכפר. מאותו רגע מתחיל מרדף למציאת כובע כדי להציל את חייו של החתן מזעמו האלים של הקצין הרותח, להציל את "האשה הנואפת" מזעמו המטורף של הבעל המקורנן, ולהגיע בשלום אל מיטת הכלולות.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הפארסה הצרפתית של לאביש ומישל מלפני מאה שנה, 'כובע הקש האיטלקי', היא אמצעי טוב מאין כמוהו בשביל להצחיק את הקהל, תחבולה אסקפיסטית לגיטימית המסייעת לנו לקום למחרת היום עם 'מצברים ממולאים מחדש' לקראת הצפוי. לגבי פארסה אין לנו דרישות ספרותיות או רעיוניות. זהו מבנה דרמטי סכמאטי שממלאים אותו 'לפי מתכון' להפעלת שרירי הצחוק.
בהצגה משתתפים רבים מטובי השחקנים של 'הבימה' ויש להצטער שצוות נבחר כל כך אינו משאיר כמעט זכרונות באמתחתו של הצופה בעת צאתו מן האולם. כי מה שנשאר ונחרט ומה שבולט זו הסחרחורת המתמדת, המצעד על הסרט הנע של הבמה המסתובבת פעם ועוד פעם. החתן, נסים עזיקרי, הכלה לבנה פינקלשטיין, החותן יהודה אפרוני, הדוד רפאל קלצ'קין, האשה הבוגדת אביבה מרקס, הכבענית טובה פרדו, הפנקסן אליעזר יונג ועוד ועוד. ראויים כולם להיזכר על מאמציהם.
את הייסוד הקומי-אנושי שאותו אני מבקש לחוש גם בהצגה של פארסה, חשתי אצל ליא קניג בתפקיד הרוזנת, אצל אברהם רונאי בתפקיד הבעל הקרנן ואצל עזרא דגן בתפקיד הבן דוד המאוהב. זה לא די בהצגה רבת מימדים כזאת, אבל גם זו לטובה.