מלך מרוקאי

  • הצגה מספר: 336
  • הצגת בכורה: 14/04/1980
  • מספר הצגות שהועלו: 49
מלך מרוקאי

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

המשיח מסתובב אי שם ליד העיירה  או בתוכה - זאת השמועה שנפוצה יום אחד בתוך הקהילה היהודית בעיירה ספרו שבמרוקו. פייטני העיר, ששומעים על כך בסוד, עולים לגגות, כדי לתפוש ענן ולעוף עליו לירושלים. אם המשיח בעיר - ניתן לעוף על ענן - זאת האמונה. הפייטנים נופלים ומתרסקים על הקרקע.  

פרנסי העיר מנסים לעצור את העליה לגגות, ולעצור את המגפה, אך לשווא. השאלה אם יש משיח וכיצד ניתן לגלותו, הופכת לשאלת חיים ומוות לקהילה כולה. אם יאותר המשיח תיעצר המגפה. מפנה חד חל, כשהפייטן האחרון בעיירה, יונתן, חושד בעצמו שהוא המשיח והוא מוכן להוכיח זאת על ידי שיעוף. מגיפה חדשה פורצת. משיחים לרוב קופצים למוות מהגגות.   הרב והגבאי מבקשים להילחם בנגיף החדש, אך זה מתגבר עליהם. אפילו הם אינם נמלטים ממנו ונתפשים על הגג מתאמנים לעוף.  

האם המשיח יתגלה לפני שהעיר תיעלם במגיפה? האם העיר תמריא או תתרסק לקרקע?  

תמונות מהצגה

ביקורות

"זהו מחזה סטאטי שרק כיסופי הגאולה הם צירו העלילתי. קשה להעלות זאת בתיאטרון, אולם הצגה ספקטאקולארית אינה התמודדות עם בעיותיו אלא בריחה מהן אל עבר הפתרון המבריק, המאחז עיניים. על דרך הפארדוכס, ניתן לומר, שאחד מהיבטיה היפים ביותר של ההצגה - והכוונה כמובן לצידה הזמרתי - היה במובן מסויים בעוכריה דווקא. המוזיקה של שלמה בר מרגשת ביופיה וזמרתה של הלהקה כולה מרטיטה לבבות.

אולם דווקא זימרה מקסימה זו לא הפכה למרכיב דרמטי אלא לגורם סטאטי המקפיא את ההצגה לסדרה של מעמדים כמו-אופראיים בסגנון מיושן. המוזיקה, במקום לשרת את ההצגה, הייתה לאפקט כביר, להסחת דעת מרשימה מן התיאטרון. רגעי משחק אחדים נחרתו בזכרון : משה בקר המיטיב גם לשיר, אלי דנקר, מיקי קם. ערכה של ההצגה נותר איפוא בנסיונה הכן להתמודד עם תרבות אשר תיאטרון לאומי מצווה להעלותה על בימתו. אפשר גם אפשר להסתפק בערך זה ואף להנות מצדדיה החזותיים והזמרתיים של ההצגה. אני סבור רק שתרבותה של יהדות מרוקו, ראוייה ליותר מזה.

אליקים ירון. "מעריב". 18.05.1980

"מלך מרוקאי המוגדרת על ידי יוצריה 'כדרמה קבלית בסגנון המחזמר' מהווה תעודת כבוד לתיאטרון הלאומי שלנו. לצד שיאיה האמנותיים, היא פורעת חוב לאחת העדות המפוארות בישראל, שלא בצדק קופחה תדמיתה. יש אומרים כי הצגה מרגשת זו היא התשובה במאוחר של יוצאי מרוקו ל'הדיבוק' של יהודי מזרח אירופה - ואין בכך הגזמה. מחזהו של בן-שמחון הוא חגיגה אמיתית של מיסטיקה ושל פולקלור, אך ספק אם היה כל כך שובה את הלב אילמלא נמצאו למחבר שותפים נפלאים שהעלו את ההצגה לפסגות.

ליהוק השחקנים מהווה כאן את אחד ממרכיביה הראשיים של ההצלחה. משה בקר הצעיר שכה הרשים בהצגות 'סיפור פשוט' ו'הדיבוק', מגיש הפעם משחק מרטיט לבבות בתפקיד יונתן הפייטן. מיקי קם, הידועה כמצחיקנית, מפתיעה מאוד בתפקיד פרסיאדה אהובתו הנסתרת של יונתן ומפגינה משחק דרמטי משכנע ויכולת זמרתית. תפקיד רינה אלעליליה, אמו של יונתן, מחזיר לבימה את רבקה רז, מלכת המחזמר של שנות השישים. משלים את הרביעיה המובילה, גדעון זינגר בתפקיד המקובל דוד ציון, אביו של יונתן.

אך זרי התהילה שייכים לשלמה לבר. המוזיקה בר הגוונים וההבעה שכתב ל'מלך מרוקאי' נושאת את ההצגה כולה על כתפיה. אם ברצוניכם להינתק מהוויות היומיום האפורות, רוצו להצגת 'מלך מרוקאי' !

יעקב בר-און. "להיטון". 27.5.1980