המלט

"השקספירולוג הפולני יאן קוט כתב שאפשר להציג רק את אחד מתוך כמה 'המלט' המצויים במחזה של שקספיר. הבמאי והשחקן צריכים לבחור את 'המלט' שלהם. בהצגת תיאטרון 'הבימה' ניכרת הבחירה היטב, ולמרות שהיא מחייבת אילוץ מסויים של הטקסט, זוהי בחירה לגיטימית, מסתברת ומשכנעת, גם אם היא באה על חשבון הפיוט. 'המלט' בתפיסה זאת, בעיצובו של משה בקר, הוא אדם בן זמננו, המדבר אל הרגישויות שלנו, בלי ליפול בפח בפיוט המתייפייף.

יש בו נימה אירונית, יש בהתנהגותו נקיון כפיים שלא תואם את עולם התככים של ההצגה. הדבר בא לידי ביטוי,למשל, בעימות בינו לבין קלאודיוס, שבו מרשה לעצמו הבמאי חופש ניכר בטקסט. הוא הופך מונולוג הנאמר בגוף שלישי לטקסט של דיאלוג הנאמר בגוף שני אל המלך עצמו. האילוץ הזה, המקשה להבין לכאורה, מדוע המלט אינו רוצח את קלאודיוס בו במקום, בכל זאת משכנע, לא מעט בזכות יכולתו של משה בקר היוצא מן התפקיד הזה בכבוד.

הצגת 'המלט' ב'הבימה' הוא הישג ההופך את יצירת המופת של שקספיר לערב של תיאטרון מעניין ואפילו מרתק.

"צ'רנסקו ידע לעבוד שחקניו. משה בקר בונה תפקיד מצויין בדמותו של המלט - מאופק, אנושי, אכול התלבטויות. הוא מגיש משחק בוגר ומעולה. שלמה בר-שביט משחק בדיוק רב את הדמות המקיאוולית שיצר צ'רנסקו מפולוניוס, יועצו של קלאודיוס המלך. גם ליא קניג יוצרת דמות מרשימה בתפקיד המלכה גרטרוד והיא מתאימה בהחלט לקונספציה של הבמאי. התפאורה של לידיה פינקוס-גני משתפת פעולה היטב עם תפיסתו של הבמאי.

אפשר להתווכח הרבה על האינטרפטציה של דינו צ'רנסקו, אפשר לטעון שלעיתים הוא אף זייף את כוונות שקספיר. אך וודאי שאי אפשר להטיל ספק בכך שהוא עיצב יצירה תיאטרונית מעניינת ומרשימה.

"למזלה של ההצגה יש למשה בקר בתפקיד הראשי, אינסטינקט אמיתי של שחקן והוא מעביר את הפאתוס של הדמות בעוצמה רבה ובהבנה אינסטנקטיבית בלתי רגילה. כך, עודו בנעוריו, הגיע בקפיצה אחת לשיא חלומותיו של כל שחקן וביצע בכבוד את התפקיד הגדול מכולם. עצם העובדה ששחקן צעיר מתמודד בהצלחה עם תפקיד כזה ממלא אותו, היא השבח הגדול ביותר שאפשר לתת.

לליא קניג בתפקיד הפאסיבי מעיקרו של המלכה גרטרוד יש רגעים טובים בעימות שלה עם המלט וראויה לציון ההדגשה החריפה של עצמאותה, פרי השתחררותה משעבודה הנפשי-מיני למלך.