המלט

  • הצגה מספר: 364
  • הצגת בכורה: 29/12/1983
  • מספר הצגות שהועלו: 86
הועלה גם בשנים:
המלט

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

לאחר מות אביו, המלך, חוזר נסיך דנמרק לארצו מלימודיו ומגלה שקלאודיוס, אחי אביו, עלה על כס המלוכה ונשא את אמו גרטרוד לאישה.   הלום צער על מות אביו ותדהמה מנישואיה של אמו לדודו,  רואה המלט את רוח אביו המגלה לו כי נרצח על ידי המלך הנוכחי ומצווה עליו להרגו. מכאן ואילך מתמקד המחזה בלבטיו המיוסרים של המלט ובטרגיות של שרשרת מעשי הנקם ושפיכות הדמים. הימנעותו של המלט מלבצע את המשימה שהוטלה עליו, גוררת את הרצחו בשגגה של יועץ המלך, פולוניוס. וכך את שגעונה של אופליה בתו ואת ספק מותה-ספק התאבדותה. היא גם מובילה למותם של חבריו הבוגדניים של המלט, רוזנקרנץ וגילדנשטרן.   בסיומו של המחזה, בא המוות על כל הדמויות המרכזיות, חטא גורר חטא, עד לאבדון מוחלט.    

להיות או לא להיות? זאת השאלה : מה נעלה יותר - לשאת באורך רוח חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו, או אם חמוש לצאת מול ים הייסורים, למרוד, וקץ לשים להם? למות: לישון, ולא יותר...   
(ויליאם שייקספיר, המלט, מערכה שלישית, תמונה ראשונה)         

תמונות מהצגה

ביקורות

"השקספירולוג הפולני יאן קוט כתב שאפשר להציג רק את אחד מתוך כמה 'המלט' המצויים במחזה של שקספיר. הבמאי והשחקן צריכים לבחור את 'המלט' שלהם. בהצגת תיאטרון 'הבימה' ניכרת הבחירה היטב, ולמרות שהיא מחייבת אילוץ מסויים של הטקסט, זוהי בחירה לגיטימית, מסתברת ומשכנעת, גם אם היא באה על חשבון הפיוט. 'המלט' בתפיסה זאת, בעיצובו של משה בקר, הוא אדם בן זמננו, המדבר אל הרגישויות שלנו, בלי ליפול בפח בפיוט המתייפייף.

יש בו נימה אירונית, יש בהתנהגותו נקיון כפיים שלא תואם את עולם התככים של ההצגה. הדבר בא לידי ביטוי,למשל, בעימות בינו לבין קלאודיוס, שבו מרשה לעצמו הבמאי חופש ניכר בטקסט. הוא הופך מונולוג הנאמר בגוף שלישי לטקסט של דיאלוג הנאמר בגוף שני אל המלך עצמו. האילוץ הזה, המקשה להבין לכאורה, מדוע המלט אינו רוצח את קלאודיוס בו במקום, בכל זאת משכנע, לא מעט בזכות יכולתו של משה בקר היוצא מן התפקיד הזה בכבוד.

הצגת 'המלט' ב'הבימה' הוא הישג ההופך את יצירת המופת של שקספיר לערב של תיאטרון מעניין ואפילו מרתק.

מיכאל הנדלזלץ. "הארץ". 2.01.1984

"צ'רנסקו ידע לעבוד שחקניו. משה בקר בונה תפקיד מצויין בדמותו של המלט - מאופק, אנושי, אכול התלבטויות. הוא מגיש משחק בוגר ומעולה. שלמה בר-שביט משחק בדיוק רב את הדמות המקיאוולית שיצר צ'רנסקו מפולוניוס, יועצו של קלאודיוס המלך. גם ליא קניג יוצרת דמות מרשימה בתפקיד המלכה גרטרוד והיא מתאימה בהחלט לקונספציה של הבמאי. התפאורה של לידיה פינקוס-גני משתפת פעולה היטב עם תפיסתו של הבמאי.

אפשר להתווכח הרבה על האינטרפטציה של דינו צ'רנסקו, אפשר לטעון שלעיתים הוא אף זייף את כוונות שקספיר. אך וודאי שאי אפשר להטיל ספק בכך שהוא עיצב יצירה תיאטרונית מעניינת ומרשימה.

חוה נובק. "דבר". 2.01.1984

"למזלה של ההצגה יש למשה בקר בתפקיד הראשי, אינסטינקט אמיתי של שחקן והוא מעביר את הפאתוס של הדמות בעוצמה רבה ובהבנה אינסטנקטיבית בלתי רגילה. כך, עודו בנעוריו, הגיע בקפיצה אחת לשיא חלומותיו של כל שחקן וביצע בכבוד את התפקיד הגדול מכולם. עצם העובדה ששחקן צעיר מתמודד בהצלחה עם תפקיד כזה ממלא אותו, היא השבח הגדול ביותר שאפשר לתת.

לליא קניג בתפקיד הפאסיבי מעיקרו של המלכה גרטרוד יש רגעים טובים בעימות שלה עם המלט וראויה לציון ההדגשה החריפה של עצמאותה, פרי השתחררותה משעבודה הנפשי-מיני למלך.

בועז עברון. "ידיעות אחרונות". 2.01.1984