טרטיף

"יש בהצגה הזו ב'הבימה' הרבה כוכבים וגם הרבה דברים שנראים מיותרים ומוגזמים. המחזה החכם והנועז של מולייר על הצביעות האנושית, כמובן, והתרגום הקליט והמחורז של אהוד מנור, אין ספק, וגם התפאורן הגרוזיני שיצר במה מרתקת וגם הכוריאוגרף והמוזיקאי מגרוזיה שתרמו את חלקם החשוב. אבל יש בהצגה הזו שני כוכבים זוהרים במיוחד : האחד הוא משה בקר, בתפקיד טרטיף - דורסני, חריף, מפחיד. השני הוא הבמאי רוברט סטורואה, שכן זו בראש ובראשונה הצגה של במאי.

במחזה של מולייר, טרטיף הצבוע מפסיד ומובס, אבל סטורואה יודע שזה קורה רק בהצגות. בהצגה שלו הסוף הוא אופראי, תיאטרלי ומלאכותי ואחרי הסוף, מתברר שטרטיף בכל זאת מנצח ונואם אל ההמונים מהגזוזטרה כשאלמיר, האשה ההפכפכה, בגילומה המעניין, אך לא נטול בעיות של יונה אליאן-קשת, הולכת בעקבותיו. מסר מרתק מבמאי גרוזיני, בייחוד בימים אלה בהם נדמה שרודנים נופלים. בזכות הסוף הזה, אני מוכן למחול להצגה זו הרבה דברים שלא נראו לי במהלכה.

"הצגת 'טרטיף' ב'הבימה' יפה מאוד מאוד לעין ומלאה המצאות בימתיות מקוריות אבל, לפחות בחלקה הראשון לא תמיד ברורה, מגובבת מאוד ועל כן כבדה ומעייפת. לעומת זאת, החלק השני מעולה. בשלב זה צובר המחזה תאוצה, העלילה מתהדקת והמימד האנושי של הדמויות מקבל הצדקה ומשמעות. משה בקר, יונה אליאן ושלמה בר-שביט, הופכים את סצינת הפיתוי הקומית הקלאסית למפגן מרשים של כוח המשיכה של הרוע וכוחה המהפנט של הקנאות. בקר מצליח להיות מתועב, דוחה, מפחיד ומסוכן ובעיקר אמין מאוד. בר-שביט אנושי מאוד ונוגע ללב ואליאן פשוט נפלאה.

כוחו הגדול של סטורואה בא לביטוי בסצינת הסיום. כאן מקבלת הפרשנות שלו מימד עכשוי מאוד והופכת לאמירה פוליטית ברורה, חזקה ומצמררת. מי שעובר בשלום את החלק הראשון, מקבל בחלקה השני של ההצגה ובעיקר בסיומה, פנינה תיאטרונית שרק לעיתים רחוקות רואים אצלנו.