בשפל

"טוב שתיאטרונים חוזרים מידי פעם אל הקלאסיקה של התיאטרון המודרני ומפגישים את הקהל שוב עם יצירות מופת כמו 'בשפל' של גורקי : תמונה אנושית של שפל החיים, שהיא פסיפס של דמויות שלא קורה להן הרבה, ובכל זאת קורה ביניהן המון. תיאטרון לא רלוונטי שדווקא בשל כך הוא רלוונטי ביותר. תיאטרון 'הבימה', שראשית צמיחתו היא באותה קרקע תיאטרונית שעיצב גורקי, עושה בתבונה ונשכר מכך כשהוא שותף להפקה זו.

זו הצגה שקיבלה את הליהוק הנכון והמדוייק, בה כל דמות זכתה למימוש הראוי והמשכנע. המעט שניתן לעשות בביקורת קצרה הוא למנות את כל השחקנים בלהקה הגדולה שהם תערובת מרתקת של וותיקים וצעירים, העושים עבודה מעולה כולם יחד וכל אחד לחוד.

אפילו בתוך להקה מעולה זאת ארבעה שחקנים ראויים לציון מיוחד, כשלכל אחד מהם בסוגו וסגנונו הישג מיוחד במינו : שמוליק לוי בתפקיד בובנוב, בעבודה שקטה ומרוכזת שבולטת דווקא על רקע היצרים הגועשים. גיל פרנק בתפקיד פפל, בנוכחות כריזמטית ומרתקת שקשה להסיר ממנו את העיניים, ליאת גורן בתפקיד וסליסה, שמרתקת במגוון הרגשות והעוצמה שהיא מקרינה בכמה הופעות קצרות ושמוליק סגל, נקי ומשוחרר מכל מאניירה, כובש את הלב בתפקיד לוקא, הנפש הטובה של המחזה הזה. תיאטרון מעולה במיטבו.

"זו הצגה מקצועית, קולחת בדרך כלל, עם הישגי משחק בלתי מבוטלים ואפילו במה מעוצבת כהלכה בתנאים לא תנאים. לא חסרים כאן מעמדים מרגשים ויש שחקנים שנחרטים יפה בזכרון. כך שמוליק סגל החם והאנושי, השופע טוב והומור. כך צעירים רבים כיגאל שדה, דב רייזר, גיל פרנק, ליאת גורן, אורה מאירסון ואחרים. יש כאן מבט מצמרר על החיים ועל החיפוש הנואש אחר משמעותם. אך זה נשאר יפה מדי ורחוק מדי, דווקא משום שזה נטוראליסטי מדי. כמו באלבום תמונות ישן.