כריתת ראש

"כריתת ראש' היא הצגה מדהימה. יש במה ותלבושות יפהפיות של רקפת לוי ואביזרים עשויים בדמיון רב. יש מוזיקה מעולה של אורי וידיסלבסקי ומשחק מעולה של מרבית הצוות הגדול. השאלה היא רק הצגה של מה ? ובשביל מה? עם השאלות האלה יצאתי בסוף ההצגה. אפשר כמובן להיכנס לדיון אקדמי ולהראות את מקורותיו המיתיים של סיפור המעשה שמשלב יסודות של אגדת בלהות עם סיפור כריתת ראשו של יוחנן המטביל על ידי שלומית.

אבל אי אפשר להשתחרר מן ההרגשה שלוין, שברוב הצגותיו מנסה לבדוק מה גבול הסיבולת של הקהל, עבר הפעם את הגבול. לוין הוא במאי גדול. הוא מוציא מכל מי שעובד איתו תוצאות נפלאות. ג'יטה מונטה בתפקיד המלך הזקן, מקרינה כוח מפלצתי ומצליחה להיות גרוטסקית בלי לגלוש למוקיונות. רבקה נוימן נפלאה ונוגעת ללב בתפקיד הילד שראשו נכרת. וגם האחרים - רוזינה קמבוס, עופר זוהר, דינה בליי המיוחדת ושאר חברי הצוות עושים עבודה מצויינת.

אבל אין זה מקרה שאלה הזוכים במחיאות כפיים באמצע המערכה השניה, הם רבקה גור ומיכאל כורש. הם מגלמים בני זוג אנושיים מאוד שמתיחים אחד בשניה את אכזבתם זה מזו ומאפסות היחסים ביניהם. זה לא רק מפני שגור וכורש טובים מאוד. זה גם מפני שהם מביאים אל החיזיון הזוועתי והמצועצע, משהו פשוט ואנושי, שחסר בהצגה לכל אורכה.

"בהצגה זו מצטרפות אל לוין שתי שחקניות נפלאות ההופכות כל רגע על הבמה למשהו חי ורוטט רק בעצם נוכחותן. ג'יטה מונטה היא המלך הזקן ואי אפשר שלא להעריץ את נכונותה ללכת רחוק, להעיז ולהיראות מגוחכת, מעוותת, לא לחוס על עצמה ועל תדמיתה האנושית. לעומתה, רבקה נוימן בתפקיד שוליית גורף הביבים, מביאה לבמה נוכחות אישית כואבת, רוטטת, מתחננת, קורעת לב.

לוין כבר כיוון את זרקורו הממית כלפי כל פינה וכוך של חיינו. הוא קרע כל מסווה אפשרי מחיי הזוגיות והנישואין - וגם כאן זה בא לידי ביטוי בדיאלוג שבין הרופא לאשתו, מיכאל כורש ורבקה גור המשכנעת והמצחיקה. הוא חשף את הרמייה האכזרית שבתום הילדות ב'הילד חולם' וגם כאן בדמותו של שוליית גורף הביבים, הגיבור והקורבן, אבל במחזה זה הוא עוסק בעיקר בזיקנה ובחמדנות לחיים שהיא מעוררת - וכמובן, במוות.

המערכה הראשונה ב'כריתת ראש' מסתיימת בשיר, 'הרגע שלפני' : 'שוב לא יהיה לי רגע/כמו הרגע שלפני/הכל עוד היה אפשרי,/הכל היה פתוח/עמדתי בגשם וחיכיתי לך/רועד מצפיה ורוח//שוב לא יהיה לי רגע/כמו הרגע שלפני//את באת והתחבקנו/וכבר נעשה הווה/וכך עמדנו חבוקים -/ואיפה הגשם, ואיפה הרעד/ואיפה את בטרם באת//. שוב לא יהיה לי רגע/כמו הרגע שלפני'.

וזה לוין במיטבו : קצר, חד, ממוקד בסיטואציה ואומר את כל מה שאפשר. הדברים חלים גם על כל הצגה חדשה של חנוך לוין : שוב לא יהיה לי רגע כמו לפני עליית המסך עם כל הציפיות וכל החלומות לקראת אומנותו הגדולה כאומן, כמשורר, כמחזאי, כבמאי. ואם התאכזבתי, זה לא ימנע ממני לעמוד פעור פה, משתאה ומצפה לקראת ההצגה הלוינית הבאה.