אכזר מכל המלך

  • הצגה מספר: 496
  • הצגת בכורה: 01/02/1997
  • מספר הצגות שהועלו: 41
הועלה גם בשנים:
אכזר מכל המלך

על ההצגה

מחזהו הראשון של נסים אלוני, עבורו קיבל את פרס צמח למחזאות ישראלית מקורית.

במחזה משתמש אלוני בסיפור תנ"כי, מרד ירבעם ברחבעם וקריעת מלכות שלמה, על-מנת להעלות שאלות נוקבות בענייני דת ומדינה, שלטון ושחיתות, אמונות תפלות וחשיבה נאורה. שפת המחזה מהדהדת בצליל ובמקצב מקורי , אך תבניתו והטכניקות הדרמטיות המפעילות אותו מושפעות מן המחזאות הניאו-קלאסית.

המחזה וההצגה מסמנים את תחילת הקשר של אלוני עם תיאטרון "הבימה", שבו הוצגו לאורך השנים מרבית מחזותיו, ועם שחקניו הוותיקים - במיוחד חנה רובינא - שהפכו לימים לגרעין הפעיל של "שחקני אלוני" בתיאטרון "הבימה". כאשר הועלה המחזה לראשונה בשנת 1953, הוא עורר סערה ציבורית ואף הובא לדיון בכנסת. מאז לא נס ליחו והוא הפך לקלאסיקה.

תמונות מהצגה

ביקורות

"בשנות החמישים המוקדמות נפל דבר בתיאטרון הישראלי ב'הבימה' העלו את 'אכזר מכל המלך' מאת ניסים אלוני. קלאסיקה ישראלית נולדה. זה היה נצחון מזהיר של שפה מופלאה שהיא כמו מקראית, אך גם מודרנית מאוד. לקהל של שנות החמישים היו אסוציאציות משלו בהצגה. לנו היום, יש אסוציאציות שונות. זו כוחה של קלאסיקה. אנחנו היום עדים לטירוף של פנאטיות משיחית, לסכנות של פילוג בעם, לרוח המלחמתית ההרסנית ולאנשי קודש שעוסקים בענייני המדינה.

הבמאי חנן שניר לא העלה הצגה של מוזיאון וארכיאולוגיה מאובנת. זו הצגה מודרנית, מרשימה, מסוגגנת לעילא ולעילא. בכוחה הסגנוני שותפים מעצב הבמה רוני תורן, מעצבת התלבושות המצויינות רקפת לוי, התאורה הנהדרת של במבי והמוזיקה שיצר אורי וידיסלבסקי. את ההצגה המסוגננת שיש בה מידה מרשימה של שגב אופראי, מרימים שחקנים מן השורה הראשונה : אורנה פורת, יגאל נאור, דורון תבורי, שרה פון-שוורצה ורבים אחרים.

השחקנים, הבמאי והמעצבים, חלקו כולם כבוד לטקסט הנפלא של ניסים אלוני. בידיהם ובזכותם הוא אכן נשמע כטקסט מהודר, מלא שגב, קלאסי. ב'הבימה' סגרו היום מעגל בהצגה מרשימה שעניינה תנ"ך עכשיו.

אליקים ירון. "מעריב". 11.03.1997

"אכזר מכל המלך' הוא אחד המחזות הראשונים והיפים ביותר של ניסים אלוני. המחזה שעלה לראשונה לפני 44 שנים, חזר אמש לבמה והוכיח שלא איבד מכוחו, קסמו ועוצמתו הפיוטית. דורון תבורי בתפקיד ירובעם, משכנע ואמין וכך גם אורנה פורת המגלמת את אימו ומסמלת את הקנאות הדתית. אבל נפלא מכולם הוא יגאל נאור בתפקיד רחבעם. נאור מייצג את הפרגמטיזם הפוליטי, הציני, אבל גם את צידו האנושי של המנהיג. הוא מצחיק ונוגע ללב, גס וגם עדין.

שוש וייץ. "ידיעות אחרונות". 11.03.1997