מיכאל קולהאס

  • הצגה מספר: 713
  • הצגת בכורה: 18/07/2017
  • מספר הצגות שהועלו: 24
מיכאל קולהאס

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

מיכאל קולהאס, סוחר סוסים, לוקח את סוסיו לשוק בסקסוניה. בדרכו, דורש ממנו נציג מטעם היונקר  וונצל פון טרונקה, רישיון מעבר, דבר שמעולם לא נדרש להציג קודם לכן. המסמכים הנדרשים אינם ברשותו והנציג דורש שישאיר את שני סוסיו הנאים כערבון. כאשר קולהאס מגלה כי הבקשה לערבון היתה שרירותית, הוא שב לטירת היונקר לדרוש את סוסיו חזרה. בטירה הוא מגלה שסוסיו הועבדו בפרך וסבלו התעללות ושמשרתו, שהשאיר לשמור עליהם, הוכה אף הוא. קולהאס תובע את היונקר עבור הוצאות הטיפול הרפואי של משרתו ועבור שיקום הסוסים. לאחר שנה נודע לו, כי תביעתו נדחתה הודות לקשריו הפוליטיים של היונקר.  קולהאס מתעקש לעמוד על זכויותיו, אך נוחל כישלון. הוא מבין שבדרך החוקית לא יצליח לקבל את הפיצוי המגיע לו והוא פותח במלחמת צדק פרטית משלו. הוא מחריב את טירתו של היונקר, ממשיך לרדוף אחריו ברחבי המדינה, וזורע הרס וחורבן בכל אשר יפנה. קולהאס נתפס ונידון למוות. לפני הוצאתו להורג, נודע לו כי זכה בתביעה נגד היונקר. הוא זכאי לפיצויים עבור הפציעה של משרתו וסוסיו מוחזרים לו, בריאים ושבעים. מרוצה מכך שהצדק נעשה, הוא מקבל עליו את גזר הדין. 

 

 היינריך  פון קלייסט 

קלייסט נולד בעיר הפרוסית – הפרובינציאלית, פרנקפורט שעל נהר אודר ב – 1777, למשפחת אצילים ממוצא סלאבי, שהגברים בה מצאו את ייעודם כאנשי צבא. אביו, הגנרל, מת בהיות היינריך בן עשר וחמש שנים לאחר מכן נפטרה גם אמו. היינריך ניסה לשרת בצבא אך עד מהרה פרש כדי ללמוד מתמטיקה, פיסיקה ופילוסופיה באוניברסיטה של פרנקפורט. תחילה לא הכיר בכישרונו הפיוטי וניסה לעבוד כפקיד ממשלתי, במשרד המסחר בברלין. לרגל אירוסיו עם וילהלמינה פון צנגה, בתו של גנרל, היה רצוי בעיניו להשיג לעצמו משרה קבועה, אולם חוסר שקט פנימי, דרבן אותו לצאת שוב ושוב למסעות. בהיותו בפאריס הגיע למסקנה כי הדבר הנעלה ביותר הוא "לעבד שדה, לנטוע אילן ולהוליד ילד". הוא עבר להתגורר בשוויץ ותקופת מה חי לבדו על אי בלב אגם טון. כיוון שארוסתו לא נאותה להצטרף לחזון האיכרות שלו, נתק את קשריו עימה. בתקופת בדידותו זו גילה את ייעודו כמשורר. הימים הם ימי מלחמותיו וכיבושיו של נפוליאון אותו שנא קלייסט שנאה עזה ואף השתתף כעיתונאי וכמשורר בניסיונות שנעשו בדרזדן ובפראג לעורר מלחמת שחרור מעול האימפריאליזם הבונפארטי. קלייסט נאסר ונכלא במצודה של גבול שוויץ, אך המשיך, למרות תנאי המעצר הקשים, לעסוק ביצירתו. עם שחרורו בזכות אחותו אולריקה, השתקע בדרזדן ואחר כך בברלין. בשתי הערים הללו השתתף בכתיבת מאמרים לכתבי העת שייסד וכתב מחזות, פיליטונים, אנקדוטות וסיפורים, שערכם ניכר רק שנים רבות לאחר מותו.  קלייסט היה אחד הגדולים והנועזים בין סופריה של גרמניה, אדם מיוחד מכל בחינה שהיא, שהישגיו והלך המחשבה שלו, גברו על חוקים ועל דפוסים מקובלים. הוא התמסר לנושאים יוצאי דופן, בתשוקה שגבלה בשיגעון. התביעות שתבע מעצמו הרסו את גופו, שהיה רפה ממילא, והביאו אותו אל מותו כשהוא צעיר לימים. בהיותו בן 34, שכנע את ידידתו הנרייטה פוגל, חולת הסרטן, כי תתאבד יחד עמו.

בצהרי יום ה – 21 בנובמבר, 1811, ירה בידידתו ואחר המית את עצמו בירייה, על גבעה שעל חוף אגם ואן. קלייסט מת כיוון שעייף מחוסר השלמות של חייו וכיוון שרצה להחזיר את האני הקרוע שלו, אל מערכת היקום, בתקווה כי ביום מן הימים יחזור ויתגלם בצורה מושלמת יותר.  מעשהו עורר רגשות זוועה בקרב ידידיו שדנו אותו לכף חובה. קלייסט, נצר למשפחת אצילים, יצור מלנכולי, זעוף פנים, כבד פה, שהיה פורץ לפתע בשטף מילים מסורבלות, בלתי נעימות. בחברה היה נתון להתקפי מבוכה, היה מגמגם או מסמיק ומשאיר על שומעיו רושם של טיפוס מאולץ ונאורוטי. קשה היה להאמין כי אדם זה הינו גאון בעל תחושת שליחות.

מאה שנה לאחר מותו, לאחר שהעולם החל להכיר בגדולתו, הניחה משפחתו, המתגאה באצילותה, זר על קברו עם הכתובת "לטוב שבבניה". מחזותיו: "משפחת שרופנשטיין", "רוברט ג'יסקאר", "אמפיטריון", "הכד השבור", "פאנטזיליאה", "קאטכן מהיילבורן", "קרב הרמן", "הנסיך מהומברג".הנובלות שלו: "מיכאל קולהאס", "רעידת אדמה בצ'ילי", "המרקיזה פון או".  

 

קלייסט כמקור השראה לקפקא

"מסתבר כי מישהו הוציא דיבה רעה על יוסף ק', כי יום אחד בבוקר, נאסר על לא עוול  בכפו". כך, בסגנונו הישיר והתמציתי האופייני לו ,פותח קפקא את "המשפט". קפקא נכנס ישר לעצם הסיפור, ובכל זאת מצליח להקדים ולקפל את תמציתו כבר בפסוק הפתיחה. משום שלמעשה זאת תמצית העלילה, ומה שעדיין סתום כאן אינו מתפענח גם אחרי כן. האיש שממנו למד קפקא את אמנות הסגנון היה קלייסט, ואכן אף הוא פותח את סיפורו "מיכאל קולהאס" בצורה ישירה ותמציתית, האופיינית לסגנון הסיפור שלו בכללו: "על גדות נהר ההאבל חי במחצית המאה ה – 16 סוחר סוסים ושמו מיכאל קולהאס, בנו של מורה בית ספר ואחר האנשים הישרים והאיומים כאחד בדורו". למרות שקלייסט פותח לתומו בסיפור המעשה, כבר מקופלת תמציתו בביטוי "הישרים והאיומים". בהמשך קטע הפתיחה מספר קלייסט על ביתו, משפחתו ומידותיו הנעלות של קולהאס, גיבורו ומסיים במשפט רב משמעות: "בקיצור, העולם חייב היה לברך את זכרו, אלמלא הגזים הוא במידה טובה אחת. ברם, חוש הצדק עשאו שודד ורוצח". מעבר להיותה ישירה ותמציתית, ניתן לראות בפתיחתו של קלייסט ל"מיכאל קולהאס" והן בזו של קפקא פתיחה כמעט תנ''כית, המזכירה את זו של ספר איוב: "איש היה בארץ עוץ, איוב שמו, והיה האיש ההוא תם וישר..."

מתוך "אמנות הפתיחה ואמנות הסיום" מאת פ. עשהאל,  עיתון "ידיעות אחרונות", 1966  

תמונות מהצגה

סרטונים

מיכאל קולהאס

ביקורות

"מדובר בהצגה חשובה, המאפשרת לצופים להזדהות עם דמותו של קולהאס בשעה שהוא יוצא נגד הממשל וטוען כי השלטון אמנם נבחר, אבל ההנהגה לא עושה מאומה עבור אזרחיה. זהו משפט רלוונטי ואקטואלי למדי במציאות חיינו העכורה, שבה משתיקים עוד ועוד קולות שלא תומכים בדעת הרוב וההנהגה עושה הכל כדי לטאטא מתחת לשטיח דעות שנויות במחלוקת. העיבוד הנוכחי של אילן רונן,הבמאי מאפשר לו ליצור מרכיבים תיאטרליים מתקופות שונות: שימוש במסכות, מסך קולנוע עם ערפל, שירת מקהלה, מרכיבים שיוצרים מעמד תיאטרלי מעניין ומוצלח.

רונן מנצל את התפאורה היפה שעיצבה רות דר, את התאורה המדויקת של זיו וולושין ואת המוסיקה של דן הנדלסמן, כדי לבנות תמונות יפות בתוך מערכת הכוללת אור וחושך. רונן גם מוציע ביצועים אמינים וחריפים מצוות השחקנים הכולל בין השאר את נורמן עיסא בתפקיד הראשי, תומר שרון ונמרוד דגן. ואכן עיסא, שחקן משכמו ומעלה, בונה כאן דמות מרתקת וחזקה - עוד סיבה המצדיקה את העלאת המחזה מחדש.

דנה שוכמכר. מעריב און ליין. 10.08.2017

"מיכאל קולהאס היא הצגה שאוחזת בקהלה מבחינה צורנית ורעיונית ומצליחה להאיר את העכשווי שלנו מבלי להזדקק לסממנים מוחצנים של זיקה אקטואלית ומקומית. זהו הישג של הבמאי אילן רונן, יחד עם שותפי היצירה הוותיקים והחדשים והאנסמבל החדש, תרומה חשובה של 'הבימה' כתיאטרון לאומי.

אבל החידוש האסטטי והרעיוני לא היה יכול לעמוד במבחן הבמתי, העכשווי, בלי האנסמבל המצוין של שחקני 'הבימה', ובראשם נורמן עיסא בתפקיד קולהאס. יש בעיסא משהו רך ואנושי גם כשהוא זועם ושוצף את העוול ואת הדרישה, והציפיה הנאיבית במבחן צדק. לצידו, מרגש ומיוחד נמרוד דגן בתפקיד המשרת הארזא. הוא מתחיל את תפקידו כדמות שולית, אך עד מהרה הוא מגבש ממנו דמות מרתקת.

הדמות המרכזית השלישית בהצגה היא זו של הרוזן ורדה שהוא גם המספר המוליך את האירועים מפרק לפרק. מגלם אותו היטב תומר שרון שבשיא משחקו הישיר, גם שר שניים מהשירים בקול צלול וגדול.

צבי גורן, אתר "הבמה". 10.08.2017