מעגל הגיר הקווקזי

 יש הצגות שנכנסות לאולם עם היסטוריה על הגב ועם מטען תרבותי כבד. מהרגע הראשון ברור שלא מדובר רק בערב תיאטרון אלא בפרק נוסף בביוגרפיה ארוכה. כך מרגיש המפגש המחודש עם "מעגל הגיר הקווקזי" של ברטולט ברכט בהבימה.

הבימוי של נועם שמואל שוזר בין סצנות מדוקלמות, פזמונים ושירה חיה, מעניק לעלילה את הקצב והטון שלה, ומצליח להוציא את מלוא העומק האנושי מהטקסט של ברכט ושל ביז'אווי."
"מרכיב בימתי מרכזי בהפקה הוא עבודת ציור בחול של שלי בן נון. האיורים נוצרים בזמן אמת ומוקרנים על מסך אחורי, משתלבים כחלק בלתי נפרד מן התפאורה של מיכאל קרמנקו. הדימויים מתחלפים, נמסים ונבנים מחדש, ממש כמו הסיפור עצמו.

נורמן עיסא מגלם את דמותו הבלתי נשכחת של השופט אצדק, קלמזי, מושחת לכאורה, אך חד עין ובעל אינטואיציה מוסרית חדה. עיסא נע בין גרוטסקה להומניזם, ומצליח להעניק לדמות עומק שמעבר לבדיחה או לקריקטורה.

אלכס קרול עוטה על עצמו שורה של תפקידים, ובראשם דמות המספר, שמלווה את העלילה מראשיתה ועד סופה. תפקידו חורג מהנחיית הסיפור בלבד, והוא משמש כמתווך בין הקהל לבין המנגנון התיאטרלי עצמו, בין הסיפור, המחזאי, הבמאי והמתרחש על הבמה כאן ועכשיו."
"האנסמבל מצליח להניע את העלילה, לשמור על קצב דרמטי ולהחזיק את המתח הרגשי לאורך כל ההצגה.

החיבור המוזיקלי מלווה את העלילה לכל אורכה. כמה מהקטעים משמשים מסגרת לשירה מפי השחקנים והשחקניות, על פי מילים שכתב המתרגם אלי ביז'אווי והלחין טל בלכרוביץ. השירה מבוצעת בלייב ומוסיפה רובד טקסי, כמעט פולחני, להתרחשות הבימתית.

מעגל הגיר הקווקזי של הבימה מצטרף למסורת ארוכה של הפקות ישראליות למחזה.
 גם בגרסה הזו נשמר כוחו של הטקסט, יופיו של המשל, והאמירה האנושית הבסיסית שממשיכה לשאול למי שייך מה, ולמי באמת מגיע.