ראובני שר היהודים

"הרומן של מקס ברוד, אשר לפיו עיבד המחבר עצמו את המחזה, ידוע לקהל הרחב. לכן, לא כאן המקום להתווכח על הגישה היסודית אל התקופה המתוארת ואל גיבוריה. על הדברים הללו דובר במידה מספקת עם הופעת הרומן. אך מה ששייך ל"במה" יש לומר ולהדגיש כי נראית כאן הצלחה לא שכיחה להפוך רומן לדרמה עם עלילה דרמטית והתפתחותה וכי הייתה כאן מזיגה טובה למדי בין סגנון המחבר לסגנון הבמאי.

לזכותו של המחבר יאמר כי ידע להדגיש את האקטואליות שבנושא צרותיו של עם ישראל ובנסיון שחרורו, ולהגשים כמה מרצונות הדור על ידי הדמות הפוליטית הפקחית של ראובני, הנכון לכפות בכח הזרוע את הצדק על העולם. לעזרת הבמאי בא הצייר י. פרנקל, בניין התפאורות שלו וניצול הבמה משמש יפה את מטרות המשחק. אי אפשר הפעם שלא להתעכב על התלבושות המפוארות והנאמנות לתקופה. בתפיסה העקרית של המחזה ובחלוקת הפעולה שבו עשה הבמאי עבודה נאה מאוד.

ש. פינקל בתור הדמות הראשית שבמחזה, ראובני, הוא טוב יותר בראשיתו מאשר בסופו. אין אנו רואים בו בסוף ימיו לא אותה הפיקחות הרבה ולא אותה עקביות האופי שבהן היה צריך להצטיין ראובני. חנה רובינא שהצטיינה מאוד בתפקידה השני בתור דינה, בת ישראל ישרה ונלבבת, נראתה מוזרה ובלתי טבעית בתפקידה הראשון בתור מוניקה בת הנפח. שאר השחקנים ביצעו ברובם את משחקם בהבנה ובטעם.