ירושלים ורומי

"לפני שלוש שנים כתב מר ביסטריצקי מחזה להצדקת ההבלגה ששמה היה בכל פה בתקופה ההיא. 'הבימה' שהחליטה סוף סוף 'ללכת עם הזמן' קבלה את המחזה להצגה ואף הציגה אותו באמצע השנה השניה למלחמת העולם. אולם אין חיבורו של מר ביסטריצקי יכול להיקרא 'מחזה'. שורה ארוכה של תמונות עוברת לפנינו - רגעים מחייו של יוסף בן מתיתיהו. הנסיון היחיד להתפתחות דרמטית - אהבת טיטוס לבירוניקה והופעת פלביוס היהודי כסרסור למען מטרה קדושה, אינו תופס יותר מתמונה חולפת אחת.

מחוץ ליוספוס פלביוס קשה להראות אפילו על תפקיד אחד שיש בו התפתחות פנימית. לחומר קלוש כל כך חייב היה הבמאי להמציא תמורה כמעט גאונית. הוא חיפש אותה בציוריות ההצגה והוא מצא עוזר מצויין ב"איש הלהטים" של הבמה העברית הצייר לופטגלאס שהגדיל לעשות הפעם ובנה במה בתוך במה, צייר נוף אגדי ושיווה לתמונות אווירה אגדית בלתי ריאלית מעין זו האופפת את האילוסטרציות לספרי הקודש מידי אמנים עתיקים.

"פינקל נותן דמות שלמה היא היא דמותו ההסטורית המקובלת של יוספוס פלביוס. אבל זהו ההיפך ממה שהתכוון אליו המחבר. ומסקין הגשים את דמות אספסינוס בשלמות, "גוי" כהלכה ואכן בציור דמותו הצליח המחבר יותר מאשר בציור דמויות אחרות.