ירושלים ורומי
- הצגה מספר: 59
- הצגת בכורה: 26/03/1941
- מספר הצגות שהועלו: 42
יוצרים
- מאת: נתן ביסטריצקי
- בימוי: צבי פרידלנד
- תפאורה ותלבושות: עמנואל לופטגלס
- מוסיקה: פורדהאוז בן ציסי
שחקנים
- יוסף בן מתיתיהו: שמעון פינקל
- שלומית: פאני ליוביץ'
- שמעון: חיים אמיתי
- יוחנן: צבי בן-חיים
- המלך אגריפס ה- II: נחום בוכמן
- ברניק: אינה גובינסקה
- ר' יזור: יהודה רובינשטיין
- ר' חנניה: יוסי ידין (סוקניק)
- וספסיאן פלוויוס: אהרון מסקין
- טיטוס פלוויוס: ארי ורשבר
- טיבריוס אלכסנדר: שלמה ברוק
- ניקנור: יצחק שילה (שולמן)
- פרונטון ליטרניוס: יוסי ידין (סוקניק)
- סקסטוס סיריאליס: יהודה רובינשטיין
- סבינוס: מרדכי בן זאב
- קלודיוס: אברהם ניניו
על ההצגה
תלמידי האולפן הדרמטי שליד תיאטרון הבימה בהנהלת צבי פרידלנד: נחום בוכמן, יוסי ידין, יצחק שולמן (שילה), מרדכי בן זאב ואברהם ניניו.
גיבור המחזה הוא יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס), המצביא וההיסטוריון ששיתף פעולה עם הרומאים. בניגוד למסורת שרואה בפלאביוס בוגד, יוצא המחזאי, נתן בסטריצקי, להגנת הגיבור. ימי בית שני. המאבק בין יוחנן בן זכאי, התגלמות "הרוח", שמצדד בשלום, לבין יוחנן מגוש חלב המציע להילחם ברומאים עד לנצחון. יוסף בן-מתתיהו גורס כניעה ומיזוג הרוח היהודית בתרבות הרומאית .
תמונות מהצגה
ביקורות
"לפני שלוש שנים כתב מר ביסטריצקי מחזה להצדקת ההבלגה ששמה היה בכל פה בתקופה ההיא. 'הבימה' שהחליטה סוף סוף 'ללכת עם הזמן' קבלה את המחזה להצגה ואף הציגה אותו באמצע השנה השניה למלחמת העולם. אולם אין חיבורו של מר ביסטריצקי יכול להיקרא 'מחזה'. שורה ארוכה של תמונות עוברת לפנינו - רגעים מחייו של יוסף בן מתיתיהו. הנסיון היחיד להתפתחות דרמטית - אהבת טיטוס לבירוניקה והופעת פלביוס היהודי כסרסור למען מטרה קדושה, אינו תופס יותר מתמונה חולפת אחת.
מחוץ ליוספוס פלביוס קשה להראות אפילו על תפקיד אחד שיש בו התפתחות פנימית. לחומר קלוש כל כך חייב היה הבמאי להמציא תמורה כמעט גאונית. הוא חיפש אותה בציוריות ההצגה והוא מצא עוזר מצויין ב"איש הלהטים" של הבמה העברית הצייר לופטגלאס שהגדיל לעשות הפעם ובנה במה בתוך במה, צייר נוף אגדי ושיווה לתמונות אווירה אגדית בלתי ריאלית מעין זו האופפת את האילוסטרציות לספרי הקודש מידי אמנים עתיקים.
"פינקל נותן דמות שלמה היא היא דמותו ההסטורית המקובלת של יוספוס פלביוס. אבל זהו ההיפך ממה שהתכוון אליו המחבר. ומסקין הגשים את דמות אספסינוס בשלמות, "גוי" כהלכה ואכן בציור דמותו הצליח המחבר יותר מאשר בציור דמויות אחרות.