כוכב השחר

  • הצגה מספר: 68
  • הצגת בכורה: 28/11/1942
  • מספר הצגות שהועלו: 49
תוכניה
כוכב השחר

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

מחזה מלחמה שנכתב באנגליה ב - 1941. שנה לאחר מכן ביים אותו צבי פרידלנד במסגרת חיפושיו אחר דרמה עכשוית ואקטואלית. המחזה עוסק בהתנגדותה של אנגליה בתקופת "הבליץ" ומתרחש בלונדון ב - 1940. במחזה הזה הגיבורים הם הנפש והמצפון.  

קליף פרילאו, רופא לונדוני צעיר, המאמין ביעודו להציל  נפשות, נאלץ לנטוש את מקצועו בשל מלחמת העולם השנייה.   אישיותו התוססת מובילה אותו לחפש עצמו בשטחי יצירה אחרים : הוא מתמכר לספרות.  ספרו הראשון "תהום הסופות" הופך להצלחה כבירה ונמכר באלפי עותקים. נציגי "הוליווד" פונים אליו כדי לרכוש מידיו את זכות ההסרטה. לשם כך, צריך קליף לעזוב את אירופה בשעתה הקשה ביותר ולנסוע לאמריקה.   נרגש, מספר לאמו כי החליט לנסוע לאמריקה כדי להמשיך את הקריירה האמנותית שלו. תגובתה של אימו צוננת, בעיקר כשנודע לה ולקליף כי בנה הצעיר, בוני, התפוצץ באווירונו  בעת שהגן על אדמת אנגליה.    

לפתע מופיעה אליסון, אשתו של קליף, שחזרה משרות לאומי  בין שמונה חודשים בפרובינציה. שמונת החודשים הובילו לריחוק בין השניים . קליף מבשר לה שהתאהב בוואנדה הזונה ושבקרוב הוא עוזב את אנגליה. אליסון, שחזרה כדי להשיב אליה את בעלה, מקבלת בכעס ובכאב עצור את דבריו.  

אל בית משפחת פרילאו מגיע ד"ר דצ'ר, מורו של קליף, המנסה לשכנע את תלמידו לשעבר לא לבגוד בנעוריו ולנהור אחר כסף ותהילת שווא . תחנוניו של המורה מועילים  - קליף מחליט להישאר בלונדון, לשוב לעבודתו כרופא ולהמשיך במחקריו. לאחר סדרת משברים שחווה, בזמן ההפצצות הרבות שנפלו על לונדון, מחליט קליף לחזור אל אליסון אשתו. על רקע חרבות העולם הישן, מספרת לו אליסון כי היא הרה וכוכב השחר העולה לאיטו אך בבטחון על פני האופק חרוך הלהבות מבטיח לשניהם עתיד טוב יותר.    

תמונות מהצגה

ביקורות

"במחזה זה הוכיחה "הבימה" כי אין צורך בהמון משתתפים כדי לעשות רושם. הרושם הנובע מפנימיותו הכנה של המחזה, יקר לנו פי כמה משלל התפאורות ואושר הלבוש."

"יש לציין במיוחד את הופעתו על הבמה של שמעון פינקל שהיא נאה ועצורה. הקהל אינו רואה את פניו אלא בשעה שעבר לאורכו של החדר ושם הוא מופיע בפרספקטיבה יותר אנטימית. ד"ר דצ'ר אינו "תפקיד" בשביל ברטונוב, הוא חלק מיישותו. ברטונוב מתלכד עם המודל. זה גוש מוצק חד צבעי חד גווני כאחד.

"חנה'לה הנדלר בתפקידה של מרת ליין היא כליל המשחק הטראגי-קומי. לא ראיתי עוד את הנדלר במשחק עשיר כזה. קלצ'קין בתפקיד ברינבו הוא טוב מכל הבחינות. במשחקו השקט מצא מקום לכשרונו הקומי להתגדר בו. כל תנועותיו המדודות, קולו השקט, מבטו הקבוע לנקודה אחת מצטרפים לתפקיד יפה מאוד."

"בטעם ובטאקט יצרה ג'ניה ברגר לא רק את התפאורה אלא גם את אווירתו של הבית האנגלי הבורגני. הבימוי של פרידלנד הוא תרבותי והתמונות עוברות בזו אחר זו מלוכדות כחלקים מהוקצעים, משובצים היטב במסגרת הבמה והמחזה".

חיים גמזו. "הארץ". 4.12.1942