בנים לגבולם
- הצגה מספר: 73
- הצגת בכורה: 24/12/1944
- מספר הצגות שהועלו: 69
יוצרים
- מאת: א. ביילין
- בימוי: צבי פרידלנד
- תפאורה: ישי קוליביאנסקי
- מוסיקה: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ
שחקנים
- ג'יק סילבר: מנחם גנסין
- בלה ,אשתו: בת עמי אלישיב-פינקל
- ראוז: חנה'לה הנדלר
- יוסף שלמי: ארי קוטאי
- חיים גרשמן: אברהם ברץ
- זכריה: אברהם ניניו
- בעל פנסיון: נחום בוכמן
- ר' זליג: רפאל קלצ'קין
- ר' אריה מנדל: נחום בוכמן
- ר' וולוול: יהודה רובינשטיין
- אמנון: אברהם ניניו
- דליה: עדה טל (טרייבמן), גאולה אברבאיה
- עמוס: נחום בוכמן
- עודד: יצחק שילה (שולמן)
- נירה: ש בת-גליל
- אורה: רעיה גולדין
- רינה: רחל ישובי
- זאב גרשמן: חיים אמיתי
- שאול: ארי ורשבר
- מאיר: שלמה ברוק
- זלמן: רפאל קלצ'קין
- צבי: יצחק שילה (שולמן)
- מלכה: ניורה שיין
על ההצגה
בהצגה משתתפים תלמידי האולפן הדרמטי בהנהלת צבי פרידלנד: אברהם ניניו, נחום בוכמן, עדה טל, גאולה אברביה ,יצחק שילה, ש. בת גליל, רעיה גולדין רחל ישובי.
המחזה דן במשפחה יהודית מאמריקה הבאה לארץ לשם ביקור, אך בהשפעת בתם רוז מחליטה להשתקע בקיבוץ עין שגב. שממה מסביב, החברים גרים בצפיפות, בתוך צריפים דלים, קיים מחסור במים והסביבה נגועה במלריה. בסוף המחזה, מתגברים החברים על כל הקשיים וחוגגים את חנוכת חדר האוכל החדש. הוריה של רוז (ששמה הוסב לוורדה) מבקשים גם הם להתקבל לקיבוץ כחברים. ורדה מצטרפת לנוער הכשרה, היוצא להרים כדי להקים היאחזות חדשה.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הצגה זו נמנית על ההצגות החביבות והרעננות של השנים האחרונות. למין הרגע הראשון הבמה שופעת תנועה וצבע. הרמה של חבר השחקנים בכללותו משיבת נפש היא. התבלטו לטובה בפרט גנסין, קלצ'קין, ניניו ושולמן (יצחק שילה). חידוש רב עניין היה בהופעת האנסמבל של עליית הנוער. זו לא הפעם הראשונה לנוער של 'הבימה' שעלה על הבמה. כולם צעירים ורעננים.
הערב עבר כמעט ללא נקודות קיפאון - דבר שניתן לזוקפו ללא ספק לזכות הבמאי צבי פרידלנד.
"רבות דובר אצלנו על העתיד, כלומר מה יהיה אם לא נרענן במקצת את כוחותינו בדם חדש ותוסס. והנה כאן, נוער בימתי - תענוג - כבודם של שחקנינו הוותיקים במקומו מונח, אבל אף על פי כן, אנו הקהל הפשוט, רוצים לראות ולו רק לתקופות מזומנות איזו דמות חדשה. לסיכום : הצגה שכדאי לראותה וכדאי לגשת אליה בקני ביקורת כיאה לתופעה תרבותית רצינית ובלי כל משוא פנים, גם מבחינת עצם המחזה וגם מבחינת הבמוי והמשחק. ומה שחשוב עוד יותר : כדאי ללמוד וללמוד ממנה למען ההמשך הטוב.