פדרה
- הצגה מספר: 74
- הצגת בכורה: 28/04/1945
- מספר הצגות שהועלו: 52
יוצרים
- מאת: ז'אן ראסין
- תרגום: נתן אלתרמן
- בימוי: צבי פרידלנד
- תפאורה ותלבושות: ישי קוליביאנסקי
- מוסיקה: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ
שחקנים
- תזאוס: אהרון מסקין
- פדרה: חנה רובינא
- הפוליטוס: שמעון פינקל
- אריקיה: פאני ליוביץ'
- אנונה: אינה גובינסקה
- תרמנס: מנחם בנימיני, יהושע ברטונוב
- איסמנה: שושנה דואר
- נערה א': אלה ברגלס
- נערה ב': שושנה דואר
על ההצגה
"פדרה" היא טרגדיה פסיכולוגית בת המאה ה - 17 העוסקת בגורל האישה המתאהבת בבן בעלה , היפוליטוס.
פדרה אינה רוצה להתמסר לאהבתה הפושעת אך גם אינה יכולה להתנגד לה, בעיקר משום שנודע לי כי בעלה, תיזאוס נהרג.
אוהבת וקנאית, אך גם סובלת מעוצמת רגשותיה, מוכנה פדרה להקריב את עצמה ואת כבודה לא רק כדי לזכות באהבה הזו אלא גם לטהר את זכר אהובה תיזיאוס.
היפוליטוס דוחה אותה.
לפתע חוזר תיזאוס ופדרה החוששת שהבן יגלה לאביו את בגידת האם החורגת, מבקשת מאינונה, אומנתה הנוכלת לספר לתיזאוס שבנו הוא ששם עינו באשת אביו. תיזאוס מקלל את בנו, מגרש אותו מעל פניו ומשביע את פוסידון, אל הים, שיעניש את היפוליטוס וכך יחזיר לו, לתיזאוס את כבודו. פוסידון ממלא את בקשתו של תזיאוס : סוסיו של היפוליטוס משתוללים למראה פוסידון היוצא מן המים ומעוצמת התפרעותם מתנפצת גופתו על גבי הסלעים.
תרמנס, מחנכו, מוסר לתיזאוס את בשורה המרה ואת דבריו האחרונים של בנו. היפולטוס היה חף מפשע ואהבתו הייתה נתונה לאריקיה, בתו של מלך אתונה. גם פדרה מגלה את האמת אך מטילה את האשמה באינונה שיעצה לה להאשים את היפוליטוס כדי להציל את עצמה. אינונה מתאבדת בקפיצה מצוק לעבר הים ופדרה ששתתה רעל מודה ברגעי חייה האחרונים שאכן אהבה את בן בעלה ועוצמת אהבתה היא שהמיתה אסון על הבית כולו.
לבסוף מצווה תיזאוס לחלוק כבוד גיבורים לגופת בנו ומקיים את בקשתו האחרונה כאשר הוא מאמץ את אריקיה כבת.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הבימוי הוא טוב, התפאורות נאות והצייר פתר באופן מוצלח ובטאקט את בעית אחדות המקום על ידי גיוון קל של הבמה בהראותו תמיד את המקום האחד, אך כאילו מזווית אחרת. אין כל ספק, שפדרה תהפך במרוצת ההצגות לאחד התפקידים החשובים ביותר ואנו מקווים לתפקיד בה"א הידיעה של רובינא.
"בהופעתה הכללית הרי היא דומה לשחקנית רשל אשר לפני מאה שנים גרמה במשחקה הגאוני להחייאתה של הטרגדיה הקלאסית על במות צרפת. תרגומו של אלתרמן הוא יצירה מחדש. החופש שהוא נהג בכמה מקומות בטקסט של ראסין נעשים מובנים לכל מי שניסה להשוות את המקור עם התרגום. התרגום הפיוטי, ההצגה הנאה, המשחק המדובב, בכוחם לעשות מפדרה אחד ההישגים האומנותיים של "הבימה". גמזו. "הארץ" 4.5.45