מותו של סוכן

"הגוורדיה הישנה" של 'הבימה' הגיעה אמש לאחת מפסגות יכולתה. מסקין היה לומן פטאטי, קורע לב, כורע תחת נטל חטאו הקדמון. כמה גדול היה בבינוניותו, כמה נשגב בהשפלתו. וחנה רובינא, כעקרת הבית ההרוס, גלמה במשחקה העצור את כל תפארתה של האשה המושפלת והאם הנדכאה, הרואה את שלושת הגברים בבית קמים איש על רעהו בשנאה היונקת מן האהבה ועליה להשקיט, להריע, לאחות קרעים.

ונחום בוכמן ורפאל קלצ'קין, שני בנים - שני עולמות עיצבו דמויות כמו שלמות בריסוקן כה משכנעות בחוסר השכנוע שלהן. וחיים אמיתי ושמואל רודנסקי וארי קוטאי ושמואל סגל - כולם הראו משחק מלוכד ועז ביטוי ומשכנע. יקום וויכוח על צורתו של מחזה זה, על התחבולות הכמעט פילמאיות שבו, על תפאורתו המוזרה, על הראליזם המעורטל שבו, על תלישות הדמויות מן המציאות הישראלית, על האמריקניזם העושה את המחזה כמעט בלתי ראוי להיות מוצג באיזה מקום שהוא מחוץ לאמריקה.

'מותו של סוכן' הוא בלי ספק חריף מאוד והוא פוגע בצופה כמעט כסטירת לחי. הוא אינו עשוי לפי טעמו של כל אחד ובכל זאת, מחזה הוא שאין להחמיצו.